האם אתם מוכנים למלחמה?

לא, זו לא היסטריה. רק שאלה פשוטה.

כל האינדיקציות מדברות על מלחמה בסתיו, במהלכה יספוג גוש דן מכת טילים מאסיבית. זה אומר – בהנחה שאתם שם – שאתם כבר צריכים להתכונן.

מה עשיתם? מה שיניתם ברחבי הבית? אילו הדרכות נתתם לילדים שלכם?

סקר מדעי של הד"ר מינה פרי-דמיוני, קובע ש-99% מכם לא עשו כלום. וכיצד אני יודע? כי גם אני לא עשיתי כלום.

יש בנו, עמוק בבטן, מין תחושה פנימית כזו שהכל יהיה בסדר. זה מה שמסייע לנו לשרוד כבני אדם, אולי. ובמקביל, ריבוי הדיווחים על איראן בכלי התקשורת יוצרים עומס תודעתי, שמשכנע שכמו ש"כלב נובח לא נושך", כך מדובר גם כאן כנראה בתרגיל מבריק של דיסאינפורמציה, להפחיד את האיראנים, שיחזרו בהם, שייסוגו מרעיונות הגרעין, שייבהלו…

ואם לא?

הבעיה בכל תרגיל כזה, כמו במשחק פוקר טוב, היא שמגיע הרגע שבו צריך לחשוף את היד שלך. וכשהיד שלך עלולה להכיל מאות אזרחים מתים, על פי ההערכה הידידותית של שר הביטחון פסנתר, סליחה, שר הביטחון ברק – זה אומר שזה יכול לפגוע קרוב מאוד לכל אחד מאיתנו. בני משפחה, חברים. הרי כל אחד שוכן מרחק קילומטרים ספורים מ"אתר צבאי" קורץ. הקריה בתל אביב? מחנות גלילות או תל השומר? שקם אלקטריק? (האיראנים לא יעשו אבחנות, שקם זה שקם, תאמינו לי).

אז מה עשיתם? כשתסתכלו אחורה על הימים החמים והשקטים האלה של אוגוסט, רגע אחד לפני הסתיו, מה תאמרו לעצמכם?

הטור המצוין הזה של יגאל סרנה, הזכיר לי נשכחות – ובין היתר את הימים של מלחמת המפרץ הראשונה, שבהם אנשים רצו וקנו ניילון ומאסקינג טייפ כמו מטורפים, כאילו זה מה שיציל אותם מהטילים.

והנה סיפור קטן, מהימים ההם:

בבסיס מודיעין גדול במרכז הארץ, נשמעה הצפירה עם נפילת הטילים הראשונה על תל אביב. כל החיילים והקצינים התכנסו בבהילות בחדר קטן אחד, שנאטם בבהילות בניילון ובסמרטוט מתחת לדלת. הרבה בהילות, אתם מבינים.

אחרי כמה דקות, האוויר המועט שהיה בחדר החל לאזול. אנשים החלו להשתעל.

המפקד התורן, בהתקף פאניקה, החליט שמדובר כנראה בגז כימי שממתין מחוץ לדלת – והורה לכולם להזריק לעצמם אטרופין ללב.

זה נגמר בסדרה של אשפוזים. כן כן, חיל המודיעין, אני מזכיר לכם.

ולמה אני מספר את הסיפור הזה? כדי להבהיר שכשהדרעק יכה במאוורר, כמו שאומרים האמריקנים – אתם תהיו לבד, בחדר קטן, ותצטרכו לקבל החלטות.

אולי יהיה חשמל, ואולי לא. אולי שירותי החירום יעבדו, ואולי לא. אולי יהיה דוד נחמד שיסביר בטלוויזיה, ואולי לא. ואולי בתי החולים יתפקדו, ואולי לא.

ובסופו של דבר, תישארו עם השאלה: האם עשיתי מספיק כדי להכין את עצמי ואת המשפחה שלי? ברגע ההוא, רגע לפני הסתיו האדום?

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s