ההכרזה הגדולה שלי

גבירותיי ורבותיי, ראשית – תודה שבאתם.

חברים, ההחלטה לא היתה קלה לי. מי מכם יודע עד כמה התלבטתי בחודשים האחרונים. ניהלתי שיחות אינספור עם מקורביי, עם מרוחקיי, וכמה עם אנשים ברחוב שעשו רושם צבעוני והדיפו ריח אקזוטי.

ברם הפור מיאן ליפול. אבל שתי פגישות הצליחו לאחרונה להפוך את קרביי, ולהביא לנפילתה של החלטה החלטית.

הראשונה היתה עם יועץ התקשורת הוותיק, רפי (רפול) רפאלי. האיש נחשב לאגדה בתחומו. הוא החייה וקבר יותר מפלגות מכפי שהוא עצמו זוכר. הוא היה יד ימינם של 3 ראשי ממשלה, יד שמאלם של עוד שניים וגם תיפקד כקטטר לעוד אחד. "השאלה הגדולה", אמר לי רפול, בעודו נושף ענן עשן תכלכל ממקטרתו, "היא – האם אתה מוכן לתלוש את כל שערות גופך, בזו אחר זו. ולאט".

"סליחה?" תהיתי. "למה שאעשה דבר כזה?"

"הפוליטיקה", הסביר רפול בנועם, "כמוה כתהליך אפילציה איטי, התולש את שערותיו של המועמד אט אט ומותיר אותו עירום ועריה מול כולם. זה כואב. זה מתסכל. זו הקוסמטיקאית הנוראית בעולם. אתה מוכן לזה?"

לשם הדגמה, תלש לי היועץ לפתע שערה סוררת מאחת האוזניים. השתנקתי בכאב.

"חובבן", ציין רפול וקם, "אני עובד רק עם מקצוענים".

הפגישה השנייה התרחשה זמן קצר אחר כך, עם הפרשן הפוליטי הבכיר נחמיה סוסקינד. "הסוס", כפי שמכנים אותו בהערצה במערכת הפוליטית, ידוע בפרשנויותיו המלומדות ונבואותיו המחכימות אודות הפוליטיקה הישראלית. אף אחת מהנבואות אמנם לא זכתה להתממש, אבל זכרונו הקצר של הציבור כמו גם העובדה שהוא לא ממש מקשיב אלא מחפש חזה נאה להתמקד בו, סייעו לסוסקינד להתקדם הלאה הלאה בשדה העיתונות החופשית, עד שנחת מול המצלמה המשומנת של הערוץ המסחרי. ומאז הוא חונה שם, ושמישהו ינסה להזיז אותו.

"נחמיה", אמרתי בעייפות, "מה לעשות?"

הסוס צנף בהבנה, ואז פלט את התובנה הבאה: "ההערכה במערכת הפוליטית היא כי אם לא יחולו שינויים מרחיקי לכת במפה הסוציו-אקטיבית הקיימת, כי אז ניתן יהיה לבדוק אופציות שונות המתמזגות ברצון הבוחרים להשגת שקט בין שתיים לארבע אחר הצהריים, כמו גם להשקות עציץ ביגוניה מזדמן, כל זאת תוך הבנה שהקשרים האמיצים בין בובספוג לפטריק ישרדו גם את מאבק האיתנים הזה. אלייך, שם גנרי למגישה אסרטיבית".

"אין לך מושג", אמרתי לו. הוא הזעים פנים.

"לאף אחד אין מושג", פלט, "העם הזה מטומטם יותר מתפוז רקוב. פלא שהם מצליחים למצוא את הקלפי. חוץ מזה, מי בכלל יודע משהו?"

אי לכך, רבותיי, שקלתי היטב – והכרעתי.

בכוונתי שלא להקים מפלגה חדשה, שתסחוף אחריה את מאוכזבי המפלגות האחרות, כצונמי של הבטחות הדוהר אל עתיד טוב יותר וגידי גוב יותר.

רשימתי לא תכלול כוכבים כמו אלביס, דליה איציק או נפטון.

בהמשך, אין בכוונתי לאכזב אתכם אחרי הבחירות ו"לחבור" למי שאתם הכי שונאים, כי אין ברירה וצריך ריאל-פוליטיק, אל תהיו ילדים, אני שונא את עצמי, בורקס, אמא, פואד.

אני חושב שההחלטה האמיצה שקיבלתי מוכיחה שיש תקווה, ואני מבקש לסיים את מסיבת העיתונאים הזו בשירת ההמנון הלאומי. כולם ביחד:

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s