מכת חשמל או מכה בגב. למה אתם חייבים לעצמכם את ירונה כספי, ומהר

בשנת 1974 חטפתי מכת חשמל.

זה היה העידן שלפני האל-פסק בלוח החשמל. הייתי בן שלוש וחצי, והחלטתי לבדוק מה קורה כשדוחפים מסמר לשקע החשמל בקיר. זה אחד הזכרונות הראשונים החזקים ביותר שלי.

אם מעניין אתכם מה קורה: מרגישים טלטלה עזה בכל הגוף, עפים באוויר אחורה כמה מטרים ופוגעים בגב בקיר הנגדי של החדר. כלומר, זה מה שקרה לי.

אני מניח שיש עוד כמה בוגרי שטקר כמוני, שזכו לחטוף זץ חשמלי ולחיות כדי לספר על זה. התחושה הייחודית הזו, של גוף שבו זמנית מאבד את יכולת השידור בין איבריו השונים ובמקביל מתחיל לפקפק בכוח הגרביטציה, נשארת בתאים שלכם הרבה זמן. עובדה שאני זוכר אותה היטב עד היום, למרות ששכחתי כל דבר אחר שקשור בשנת 1974.

ולמה אני פותח בסיפורו של פעוט דביל (אך יצירתי) שבנס לא הפך לגוש פחם? כדי לנסות ולהסביר לכם את התחושה שעוברת לי בגוף כשאני רואה הופעת רוק טובה באמת. והיו, לשמחתי, לא מעטות כאלו בשנת 2012: תום פטי מרים את הרויאל אלברט הול. ברוס ספרינגסטין מנענע את מנצ'סטר. פורטיס מוכיח, עם ובלי האיחוד של מינימל, שהוא הדבר הכי טוב שקרה לרוקנרול הישראלי אי פעם.

ואולי הדרך הכי יפה לסיים את השנה הזו, היתה לצפות בסוף השבוע האחרון בשלישיה החדשה "אנחנו ירונה כספי", של ירונה כספי (גיטרה), אסף פקר (בס) ואושר סבג (תופים). זו היתה החלטה רגעית, רוקנרולית. להשליך את הכל ולנסוע, מכל המקומות בעולם, לקיבוץ עין חרוד (איחוד!) בצפון. מטר מקיבוץ גבע, מולדת הגבעטרון וארץ השרה'לה שרון ("היא ממלאת כאן תמיד את חדר האוכל", סיפרו החברים). ושם, במולדת האקורדיון , ראיתי את אחת מהופעות הרוק הטובות של חיי.

היו שם בקושי כמה עשרות. זה לא חריג. סצנת האינדי הישראלית מתקשה לגייס קהל גדול ונאמן לאורך זמן, בטח שמחוץ לתל אביב. זה מצריך הקשבה, זה מסובך, לא שרים את זה בתחנות הרדיו, ב"דה וויס" או ב"כוכב נולד". אנחנו אוהבים פופ נעים ומעוגל, שיוביל אותנו בליטוף אוהב ממלחמה אחת לאחרת.

ובמעבר חד לבמה. ירונה כספי היא סוג של פלא. כוח קדמוני לא ברור, שמתעקש להחזיק סצנת אינדי משל עצמו. העובדה שרובכם לא שמעתם חומרים שלה (וגם אני, לבושתי, עד לפני שנתיים), היא סוג של תעודת עניות לתרבות שלנו וליכולת של אמן ייחודי לפרוץ. אבל כשהיא, פקר וסבג פותחים מבערים, נוצרת פתאום בועה מושלמת סביבם. כזו שמכילה רוק דחוס, מחוספס, בועט, מהסוג שהיינו צריכים לשמוע הרבה יותר.

השירים מארבעת האלבומים של כספי זוכים לעיבודים שכמו שויפו בנייר זכוכית. הגיטרה שלה מנסרת, הסולואים באים בזה אחר זה, וההידוק המענג של יחידת הבס-תופים משלים אופוריה רוקיסטית של ממש. שירים כמו "מכה בגב", שתמיד הזכיר לי קטע ישן של פוליס (שגם השתעשעו בלינק שבין פאנק לסקא), זוכים לעדנה.

זה כסאח, אבל כסאח עם טוויסט. לא צרחות פרועות, אלא אמנית עם יכולת הגשה ודיקציה מהטובות שיש לנו, שבזכותה אפשר להבין כל מילה. שני שירים חדשים שהיא חושפת, "זה לא אני" המחאתי ו"סימור" הנוגע ללב ("למי שלא הבין, סימור הילד זה אני", היא מגלה בביישנות בתום השיר), מדגימים עד כמה היכולת של כספי כיוצרת נמצאת בשיאה.

עכשיו, אני רק רוצה לומר בטון אדיב לסיום – אל תהיו דבילים כמוני, ותחכו עד לגיל 40 כדי לגלות אותה.

וזה כלל לא משנה אם תבחרו את אלבום הבכורה "תני לשתיקה לבעור" שמדהים בחשיפה וברגש שלו, או את "הירקון 51" שקורע מתוך הלב פיסות מדממות, או את "אגו" שהוא התפרצות רוקיסטית של ישראליאנה, או את האחרון – "מאפיה של אשה אחת", שמתבסס על טקסטים מופלאים של משוררים ומעטפת אלקטרונית קסומה. אם אתם לא שם, אתם מפסידים את אחת האמניות החשובות ביותר שפועלות כאן, שמייצרת רוק אינטליגנטי, צלול, ולא מתנצל.

עשו לעצמכם טובה. לכו לראות אותה. וכן, אני משוחד לחלוטין. תתבעו אותי.

כי בסוף ההופעה, נותרתי עם אותה תחושה מוזרה בגוף, של איברים שמתקשים לחזור לתפקד. כמו אחד שראה משהו שהוא מתקשה לתרגם לגוף שלו באופן פיזי. ונזכרתי בציטוט הישן ההוא, "היום ראיתי את עתיד הרוקנרול באמריקה", שכתב ג'ון לנדאו הנרגש על ספרינגסטין הצעיר ב"רולינג סטון".

זה היה, אגב, ב-1974, אותה שנה שבה חטפתי מכת חשמל.

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על מכת חשמל או מכה בגב. למה אתם חייבים לעצמכם את ירונה כספי, ומהר

  1. לשמחתי גיליתי אותה ב 94 כשהתארחה אצל ערן צור עם "בולע ממתקים" וקאבר ל"falling from grace" של מריאן פיית'פול.
    אכן אחת הגדולות!

  2. smadarshiloni הגיב:

    תני לשתיקה לבעור הוא ללא ספק אחד האהובים עלי. מה שמוזר הוא שתמיד דמיינתי אותה גותית עד שהתברר לי שהיא בכלל בלונדינית

  3. David הגיב:

    היא מדהימה. פעם ראיתי אותה באיזשהו double feature עם זמרת אחרת, לא משנה מי. גם אני אז לא הכרתי אותה אבל היא זו שהשאירה את עיקר הרושם מאותו הערב.

  4. shayshal הגיב:

    חותם על כל מילה..

    • דותן הגיב:

      כמוני כמוך, עדיין אחוז התפעלות מההופעה בעין חרוד.
      יופי של פוסט.

      • shaatuk הגיב:

        תודה, היתה שעת רוקנרול משובחת. והציטוט הכי טוב של הערב שייך לך: איך אין להופעה כזו אלפי אנשים כאן, לעזאזל?

  5. KILLER HALOHETET הגיב:

    אחלה כתבה.
    ירונה כספי היתה אמורה להופיע איתנו בפסטיבל היפיסטוק בחודש שעבר,
    (איתנו = קילר הלוהטת)
    אבל זה נבצר ממנה בגלל אבל משפחתי של אחד הנגנים שלה.
    נארח אותה בשמחה באחת ההופעות הבאות שלנו.
    היא נהדרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s