פעם היינו מזדעזעים.
פעם היינו עוצרים את שטף יומנו, כדי לקרוא ולהבין שמשהו רע מאוד קורה כאן. משהו ש-300 משדרים מיוחדים, ראיונות בלעדיים ופרסומות צעקניות לא יצליחו למחוק.
והרי זה סיפור פשוט, בסך הכל.
ראובן יונה הוא ניצול שואה. בן 80. והוא גר בפתח תקוה, העיר שנולדתי בה.
והוא ראה לפני 3 שבועות כמה נערים בני 15 מטפסים על מבנה של סככה בגן ציבורי. אז הוא עשה את הדבר הכי לא נכון לקשיש במדינת ישראל. ביצע טעות איומה, שדינה חמור ונורא.
הוא פנה אליהם.
אתם מבינים? הוא קשיש בן 80, והוא פונה מרצונו לנערים ישראלים. ולמה? כדי לבקש שייזהרו, ולא יפלו וישברו משהו.
טוב, הוא כבר למד טוב יותר להבא. הנערים הראו לו כבר מי ישבור כאן משהו. הם הסתערו עליו בגבורה ציונית והיכו אותו מכות רצח. הפילו אותו על הארץ. שברו לו את האגן. וללא התערבות של עוברי אורח, ייתכן שגם היו הורגים אותו.
נערים, כן? בני 14 ו-15. מן הסתם גם ממשפחות "נורמטיביות", ילדים טובים מלאבס. מלח הארץ, פלפל האדמה.
אתמול תפסו אותם. ואז התפרסם הסיפור.
הבן שלו סיפר היום ב"ידיעות אחרונות" שממש פירקו לאבא שלו את העצמות באגרופים. הוא שבר כלי.
והסיפור הקשה והנורא הזה, פשוט טוטא לו באלגנטיות מתחת לשטיח האדום של ביקור אובמה.
האירוע הזה, שהיה צריך לפתוח כל מהדורה ולהרים גל פתוח על מצב החינוך המחורבן שלנו והיחס לחלשים בחברה – האירוע הזה פשוט נעלם לו. או שייעלם בתוך 24 שעות, בתוך תרועת הפסטיבלים.
ראובן יונה הוא ניצול שואה. הוא יודע טוב יותר מכולנו איך חברה שלמה מתעלמת מכך שמתעללים בחלשים שבתוכה, עוד קצת, ועוד קצת. ובכל פעם מעזים קצת יותר. כי הרי אף אחד לא באמת מרים קול או חוק ועוצר את זה.
כל כך קל להתעלל בקשישים. וזה מתחיל בחולרות כמו זה שניגש לסבתא שלי לפני כמה שנים ברחוב, ו"הזכיר" לה שהיא חייבת לו 100 שקל. וזה נגמר בגוף המרוסק של ראובן יונה.
אז תזכרו את השם הזה. ראובן יונה. תזכרו אותו יותר טוב משאתם זוכרים את השם ברק אובמה. שיבוא לכאן, ויילך מכאן, וישאיר אותנו עם אותן צרות ארורות – שהוא לא יפתור לנו אותן.
הגיע הזמן שנתעורר. ושנתחיל לחיות כאן ועכשיו, ולא באמריקה.
קצרות זרועות החמלה שלנו. קצרות מאי פעם.
shaatuk 
אין לך מושג איך הפוסט הזה מקומם אותי – איך אני פשוט כל פעם מחדש מתפלא מהאכזריותו של המין האנושי… קשיש שמכים אותו ? איך למישהו יש לב להכות קשיש ? הם לא ידעו שהוא ניצול שואה אבל זה רק מחריד עוד יותר. וכולם כמובן מדברים על אובאמה, כי תפקידה של התקשורת היא לא לדווח אלא ליצור מציאות של פחד, לשלוט בתודעת ההמון הם לא רוצים מהפכות – הם רוצים נורמטיביות… אני מקווה שהנערים הללו יקבלו משפט "ישו" שישמשו דוגמא ושיקבלו עונש מקסימלי על טיפשותם ויהירותם.
הייתי רוצה לבקר אותו בבית החולים או בבית. איך ניתן ליצור איתו קשר אם הוא רוצה בכך?
מאיה
052-7722521
אם הצלחת ליצור קשר אנא תגידי לי גם איך אפשר ? לא מסוגל להפסיק לחשוב עליו ולבכות כאילו הוא היה סבא שלי כ"כ הייתי רוצה לעטוף אותו באהבה והזדהות אז אם תוכלי…אודה לך מאד…עידן
רַ֚ק אֵין־יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַֽהֲרָג֖וּנִי
הציטוט הזה חנק אותי הרגע. פיזית. זה כל כך הרבה יותר מזה, אבל מרכז את הכל במשפט אחד קטן- אין דין ואין דיין, אין יראה מההשלכות.
כל הכבוד למי שמעלה על הכתב את הזועה הזאת
ואני מקוה שיש גם נוער נחמד שאני נתקלת בהם לפעמים באוטובוסים
ולעיתים מציעים עזרה אף שאני לא קשישה רק קצת מבוגרת
זה נורא שיש גם נוער כזה ללא מצפון וזה לא משנמה אם הוא ניצול שואה
או לא
ז ה תמיד מקומם לפגוע באנשים שלא עשו כל רע.
יופי של ארץ נהדרת!
עכשיו פירון יתקן…..?
הכי קל זה להאשים את שר החינוך…הוא לא ילד וגידל אותם!!
הורים יקרים תתעוררו אתם אשמים!!
מעניין מה אומרים ההורים של הילדים הנפלאים האלה. הייתי שמח לראות את הפנים שלהם.
"אבל הוא ילד טוב! מצטיין בכיתה ובספורט!!"
או "הילד שלי בחיים לא יעשה דבר כזה, יש לו לב זהב!!"
לילדים האלה יש הורים שחושבים שהילדים שלהם תמיד צודקים… מכאן זה מתחיל…
אני קוראת את זה ויש לי דמעות בעיניים. אני חשה בושה גדולה וחמלה עצומה. לאן הדרדרנו??? משהו חייב להשתנות ועכשיו. פשוט לא נתפס לי איך אפשר להיטפל לקשישים, לנצל אותם, להכות אותם?? איפה הכבוד?
חייבים למגר את הצרה הצרורה הזו, שחוזרת על עצמה שוב ושוב ומתחילה לקבל צורה של מגיפה. אסור לנו לשתוק במצבים כאלה.
אני פשוט מזועזעת. אין לי מילים.
אורי, אני אבא לילד בן 14. אין לי ספק שהוא לעולם לא יעשה את זה, אבל בא נניח שלא תמיד כהורים אנחנו מסוגלים לצפות את ההתנהגות של הילדים שלנו. ואני קורא את הכתבה הזאת, ומזדעזע. למרות שאני לא גר בישראל בשנים האחרונות. כאבא לילד שכזה, וכנכד לסבתא מופלאה שכזו. קורא, ושואל את עצמי מה הייתי עושה לבן שלי במקרה שהייתי שומע שהוא עשה משהו כזה. ואיזו תגובה בכלל מתאימה? והאמת אורי- אני לא יודע. ממש לא. מה אתה היית עושה אם היה לך ילד בגיל הזה שהיה עושה מעשה מזעזע כזה?
שולח אותו לגור שבוע בבית אבות מופרט לשעבר ממשלתי
רוננו, השאלה לא רלוונטית, השאלה שצריכה להישאל היא מה המקור של כל זה, ומה עושים כדי למנוע את זה. אפשר להתחיל בשיפור מערכת החינוך על חשבון ביטחון (בשביל שיישאר על מה להגן), ואולי קיצוץ קל בתקציב הגלידה של ביבי לטובת משכורות לעובדים סוציאלים וכו' וכו' וכו'…
RONENO,
אחרי שזה קרה אין לך כבר מה לעשות. מאוחר מדי. מה עושים אחרי שהבן רצח מישהו?
כלום, מנסים להגן עליו. או שלא. מה אתה עושה אחרי ש*אתה* מבצע רצח? הילד שלך הוא בסה"כ ההמשכיות שלך.
עכשיו זה כבר עניינה של המשטרה לתפוס את החלאות הללו ולהכניס ל30 שנה לכלא. כי תכל'ס עצמות שבורות ונזקים כאלו לקשיש- זה גזר דין מוות. הוא לא ימות עכשיו, הוא ימות בעוד שנה בגלל סיבוכים בלב שנגרמו כתוצאה מחוסר יכולתו לזוז. רצח זה רצח זה רצח.
אותו אבא שלא יודע מה לעשות לבן שלו אם היה מגלה דבר כזה, תקשיב ותקשיב לי טוב. דבר ראשון הורים שמגיעים למצב שהילדים שלהם בהמות כאלו (התנהגות כזו אפשר להשוות לנאצים!!! אפילו לא, כי הם היו עושים זאת למי שהיה מהגזע שלהם) הבעיה מתחילה מהבית. נקודה. ילדים בלי הורים שאוהבים, ילדים שנזרקים לרחובות, ילדים ללא משפחה תומכת הופכים להיות שברי כלי או בהמות כאלו כמו שראינו….ילדים שמתחילים לשתות בגילאים האלו…הם בהמות בפואטנציאל שלהם….בעבר גברים מבוגרים שהיו שתיינים היו מוקעים בחברה היום ילדים כאלה הם במרכז החברה…כל אחד יחליט איפה לחנך את הילדים שלו….
בכל מקרה אם והיה והאדם מגלה כי בנו הפך לכזה…אני מקווה שיש לו דרך חזרה…בכל מקרה, הילד שלו צריך טיפול נפשי דחוף! כי התנהגות כזו נובעת מאירועי עבר…
ילד כזה אולי לפעמים חייב לעבור טיפול פסיכולוגי רציני על מנת שיוכלו לעלות על הבעיה הנפשית שלו…ואולי ורק אולי אם לא יהיה מאוחר מדי יעזרו לו לעבור את זה.
צודק 99%, הטיפול הנדרש כאן הוא להורים ולא לילדים. הם לא אשמים בחוסר החינוך ובגבולות שהוריהם לא שמו להם. מערכת החינוך הישראלית בשנים האחרונות שמה את הילד במרכז עם רציונאל של "שיעשה מה שהוא רוצה – הוא רק ילד". ביד מכוונת הורו להורים לא לשים גבול. כך הגענו כבר למצב בו ההורים הם הבעיה והילדים הם הסמבטום. דומה המצב לילד בכתה ח' (!) שמסרב לעמוד דום בצפירה של יום הזכרון. מאין קיבל את הרעיון אם לא מהוריו? וכמובן שזה אינו פרי דימיוני אלא מציאות. חינוך לגבולות, תקשורת מהותית ולא ריטינגית, אכיפה וענישה נורמליים – זה הפתרון היחיד לצאת מהמצב המזעזע בו אנו מצויים, ובלי קיצורי דרך.
חן, עמיר – יש לכם ילדים?
אם כן, אז כל הכבוד על הביקורתיות. אם לא, אז אולי קצת הסתייגות לפני שאתם שופטים אנשים שעוד לא הייתם במצבם.
חן ועמיר, עם כל הכבוד להיגיון כביכול שיש בתגובות שלכם, זה נאיבי לחשוב שהורים זו ההשפעה המשמעותית ביותר על הילד. ילדים הם ישויות עצמאיות, שיוצאות החוצה ונחשפות לכל העולם התרבותי, המיני, הבוטה, האלים שנשקף אליהם ממסכי הטלוויזיה, משלטי החוצות, מהאינטרנט ואני לא יודע ממה עוד. לא תמיד לאבא או לאמא יש את התשובה שתשכנע אותם, לא תמיד האבא או האמא יכולים לדעת מה הבן עושה בכל רגע. מלבד זאת, ידועים מקרים בהם ילדים עושים דברים כאלה *דווקא* כדי למרוד, להיות שונים, לדפוק את המערכת ולהראות להורים "מי אני". יש דברים שאפשר לעשות כדי למנוע מקרים כאלה, אבל לא כל הורה מסוגל להם מבחינת הזמן שהם דורשים (יש אנשים שעובדים 16 שעות ביממה כדי להתפרנס, אם בכלל יש עבודה) מבחינה כלכלית או מבחינה אישיותית. השינוי צריך להיות תרבותי, אבל התרבות שלנו זועקת "חופש! תנו לי לבטא החוצה את כל הרפש שמסתובב בפנים! רק כך אצור בצורה משוחררת!"
בעיני, זו השפעה משמעותית הרבה יותר. והלוואי שהיינו נותנים על כך את הדעת.
קלעת לדעתי. החינוך מהבית, או יותר נכון פחד ההורים, או חוסר רצונם -יכולתם להציב גבולות שזה אומר להתמודד עם תסכול הילד. כן, כשמציבים גבולות אומרים את המילה "לא" כי- מלווה בהסבר קצר. ילדים שגדלים על קבלת כל רצונם הם ילדי "מגיע לי" ומי אתה שתגיד לי מה לעשות.
הורים הלומדים מה היא סמכות הורית ואיך להפעיל אותה בצורה חינוכית, תקשורתית נכונה עם ילדיהם, זוכים לילד עם יכולות להתמודדות עם מציאות מאתגרת. עידית רונן כספי להורות מטיבה ומקדמת
סליחה אבל בהמה היא חיה צמחונית שלא מזיקה לאיש, אז אולי נשאיר אותה מחוץ לעניין? התנהגות מזעזעת שכזאת אופיינית רק לבני אדם – החיות הכי אכזריות בטבע.
אני חושבת על סבתא שלי כל פעם שאני קוראת דברים מהסוג הזה.. אנשים שלא חומלים על קשישים, ולא משנה באמת מאיזו סיבה (שוד, עצבים ופורקן אלים, אונס, התעללות בקשישים סיעודיים ע"י המטפלים שלהם, אנשים שמרמים קשישים מכספם.. יו ניים איט)…
אני מתמלאת רחמים עמוקים ממספר סיבות
א. כי קשישים, זקנים… הם ראו, הם עשו, הם יודעים ולא משנה מה העבר שלהם, בגילם המופלג זה פשע בכלל להעלות להם את העצבים או לפנות אליהם בצורה שתחשב אלימה, גם מילולית נחשב אלים מבחינתי. יש דברים שפשוט לא עושים. זה לא עניין של כבוד כלפי המבוגר, לפחות לא אצלי. זה נטו הבנה עמוקה שעומד מולך מישהו שעשה את מה שעשית, וכניראה הרבה מעבר לכך, ושרד עד היום כדי לספר על זה. אז כדאי שתסתום ותקשיב.
ב. כי המצב החברתי\חינוכי\ווטאבר הוא זה שילדים או בכלל אנשים מרשים לעצמם לנצל מצב של חולשה, פיזית ומנטלית, של מישהו אחר, וזה מבחינתי עניין שתקף גם לפדופילים ונוכלים.
וג. כי אני יודעת שאם מישהו אי פעם יעשה משהו כזה נורא בנוכחותי הוא יגמור בבית חולים כשהוא מחובר לזונדה למשך שארית ימי חייו האומללים, וילמד לאהוב טפיוקה עד עמקי נשמתו המסריחה והמבחילה.
חן, אני מסכים איתך. וזה באמת הפתרון. אבל השאלה שאני שואל את עצמי- ולא קל לי עם התשובה- מה הייתה התגובה הראשונה שלי אם (חס וחלילה) הייתי מגלה שהבן שלי מסוגל לעשות את זה.
הייתי עם הילדים במשחק כדורגל, איזו טעות זו היתה, רבים בקהל פיצחו גרעינים וכמובן ירקו את הקליפות על הרצפה בשורה שלפניהם, קללות בלי הרף, והכי גרוע שמישהו בקהל העיר למישהו לידו שלא ינשוף את עשן הסיגריות לכיוון שלו אלא לצד השני ותוך שניה הם התחילו מכות. עבורי זאת היתה טראומה, וגם לילדים. בטוח שהילדים של החברה האלה לא יחוסו על קשישים. רובנו חיים בתוך בועה!
מכירה את הסיפור באופן אישי.. פשוט מזעזע. בן אדם מקסים. פשוט מקומם ועצוב.
אני אפילו לא יכול לדמיין דבר כזה…מבחינתי זה באמת יותר חשוב מברק אובמה.
חן היקרה,
פעם חשבתי כמוך, וגם היום אני מפחדת להגרר לויכוח או לעבור
דרך קבוצת ילדי שוליים מוזנחים, אבל לא מזמן הסבירו מלומדינו,
שדווקא "הנסיכים", מרכז הבית, שרגילים שעושים למענם הכל,
לא דורשים מהם דבר, ולא מעמידים להם גבולות, לרוב הם אלה
הבעייתיים. אין להם מושג ירוק מכבוד לזולת, וכי למה להם,
הם מרכז העולם.
האהבה חשובה, היא המפתח לצמיחה בריאה, אבל אהבה בלי
גבולות, כמוה כקליפת השום.
נו באמת, הם לא אשמים, זה האלכוהול וזה איזה ג'וינט קטן ובעיקר זה השעמום והם? הם לא אשמים.
רוננו- זו לא בדיוק תשובה, כי הסיטואציה היא שונה, אבל כדי לחשוב טוב יותר על השאלה שלך, אני מציע לך לקרוא ספר בשם "ארוחת ערב" של הרמן קוך. מה שאתה צריך לבדוק הוא לא מה אתה חושב על הסיפור בסופו (כי אין שם דילמה אמיתית), אלא מה תרגיש במהלך הקריאה.
איך בדיוק פירון יתקן? שלימודים בבתי ספר פרטיים יסובסדו על ידי המדינה והחינוך הרגיל יתדרדר?
אם הבן שלי היה עושה דבר כזה התגובה הראשונה שלי הייתה לפרוץ בבכי. על זה שזה הילד שלי, שיצא ממני, שגידלתי וניסיתי לגרום לו להיות אדם טוב, אבל יצא רע ונטול אנושיות, ערכים, והבנה בסיסית מהו טוב ומהו רע.
אחרי שהייתי בוכה, הייתי רושמת את שנינו לטיפול יחד, אוסרת עליו להיפגש עם החבורה שאיתם היה כשזה קרה, לא נותנת לו לצאת מהבית חוץ מללימודים למשך תקופה ארוכה, עד שהפסיכולוג/פסיכיאטר יגיד שמשהו השתנה.
קראתי את הפוסט. אני מזועזעת לגמרי. הרוע האנושי כבר מזמן הוכיח שאין גבולות – ועם זאת, אני עדיין מצליחה להזדעזע. מחריד. אני חושבת שהמינימום הוא למקם את הנערים המכים לכלא ואז, לזרוק את המפתח. אני מאחלת לכולנו שהשופט (בהנחה שהפרשה הזאת תגיע לביהמ"ש) יחמיר איתם את חומרת הדין ואולי מעבר, למען יראו וייראו. אני גם מתביישת שאלו הם פני החברה הישראלית.
אני יודע מה אבא שלי היה עושה לי במקרה שהייתי עושה דבר שכזה – מרים יד על הזולת רק כי…
ולא משנה בן כמה הזולת.
לא משנה אם התחיל איתי (אני ל חושב שהייתי מספיק אפילו לומר "אבל הוא …")
ולפני שאני מאשים את ההורים, אני אאשים את מערכת המשפט והחינוך בישראל שסירסו את הסמכות ההורית מחד ופימפמו לכולם שאין לפגוע בנפש הרכה של הילדים.
כי בפועל מדובר בילדים חסרי גבולות.
לא נתנו להם סטירה בגיל 4, לא אמרו להם "לא! אסור"
וזו התוצאה.
סטירה לא בהכרח תייצר גבולות . אפשר לגרום לאותו אפקט באמירה חזקה והחלטית. לשם המחשה – אמא שלי מספרת, שכשהיא היתה קטנה, כבת למשפחה מרובת ילדים, הם היו ילדים מאוד טובים ומחונכים ובכל זאת, אם הם היו עושים משהו לא בסדר, אבא שלה היה גורם להם לבכות. אבל המפתיע הוא שמעולם זה לא היה במכות (מכל סוג שהוא) בעוד כל הורי השכונה היו מחנכים בידיים באותה תקופה, אביה מעולם לא הרים עליהם יד. אבל הוא היה עושה משהו אחר. נוהם בחוסר שביעות רצון. המממ! (כרוצה להגיד היי! מה זה?) ומיד הם היו מפסיקים ולעיתים בוכים מהבושה (ואולי היראה).
אז נכון, היום הדברים קצת שונים. ההיררכיה במשפחה כבר לא חזקה כמו פעם ואולי זו בדיוק הטעות. הורים תפקידם להורות את הדרך לילד, על מנת שיום אחד יעמוד על רגליו ויהיה עצמאי לחלוטין. זה התפקיד הראשון במעלה שעושה את ההורות עבודת קודש. לשם כך צריך לבנות היררכיה. ילדים צריכים לדעת בעמקי נשמתם שההורים מובילים וניתן לבטוח בהם.
זה נוסך בילד תחושת בטחון עצומה וממלאת שתלווה אותם גם בבגרותם ותהפוך לעמוד שדרה אישי יציב ואיתן שנותן להם תעוזה וכוח לחיות ולהגשים.
הבעיה האמיתית היא בחינוך. אבל קודם כל בחינוך בבית. הורים רבים לא יודעים להציב לילדים שלהם גבולות, זה מתחיל בכך שקונים להם "את כל מה שהם רוצים" ולא מבינים למה הילדים שלהם לא ממושמעים/מתחשבים/ "טובים". גבולות זו אינה מילת גנאי ובוודאי לא סתירה לאהבה. להיפך!
שלום, שמי גל, אני עורכת בJ14 – האתר הרשמי של המאבק לצדק חברתי.
אנחנו מאוד נשמח להעלות את הפוסט שלך גם אצלנו, עם קרדיט וקישור למקור, כמובן.
תודה רבה 🙂
בבקשה
מזעזע, אך לא מפתיע.
תגובות רבות מדברות על מערכת החינוך הקלוקלת, היא אכן כזו, ויש הרבה מה לשפר.
אבל הגיל בו מקנים ערכים, הוא גיל הרבה יותר צעיר. ומי שצריכים להקנותם הם בראש ובראשונה הורי הילדים – לא מערכת החינוך (ישונה שמה לאלתר ל"מערכת הלימוד"). וכדי שאלו יוכלו לעמוד במשימה, הם חייבים לעבוד פחות – ולחנך יותר. זו העבודה החשובה ביותר שלהם כהורים.
יצירת חברה המאפשרת להורים (לא לאמהות, להורים!) לפנות, ולהקדיש, את הזמן הדרוש כדי לחנך את ילדיהם – זו מטרת העל, המשימה הלאומית האמיתית. כל השאר לא שווה כלום בלי זה.
רק ימים טובים,
אמיר
אם חינכת את הילד שלך ללטף כלבים וחתולים, וכעסת כשהוא משך להם בזנב
אם לימדת את הילד שלך שלא זורקים דברים וצורחים כשלא מקבלים מה שרוצים,
וזה לא ייתן להם כלום ממילא,
אם הקמת את הבן שלך באוטובוס כשמבוגרים עלו וחיפשו מקום לשבת,
אם הסברת שנשים מעט יותר חלשות פיסית אבל אסור אסור לנצל את זה,
ושיש לתת כבוד לכל אחד, באווירת "ואהבת לרעך כמוך"
אם ראית איתו חדשות והגבת בזעזוע על מקרים של אלימות,
סביר שהבן שלך לא יהפוך עורו ויום אחד יתגלה כפסיכופת.
אם לא- אל תתפלא.
מזעזע. באמת אין מילים. ואכן חשוב יותר מאובמה.
הייתי רוצה להוסיף כאן דבר אחד, מקווה שיתקבל בהבנה. זה לא מפתיע. לא מפתיע, כי כבר עשרות שנים שהחברה הישראלית שוללת את זכויות האדם של האנשים שחיים בגדה המערבית, וישראלים מוכנים לקבל את זה, תחת כל מיני תירוצים. מהרגע שבו חברה מסוגלת לנהוג כך, כמדיניות, ולקבל את חוסר המוסריות שבה פועלות ההתנחלויות, זה לא צריך להפתיע אף אחד שהנוער הצעיר מתחיל לפגוע גם בחלשים בתוכה. איפה שאין מוסר, אין מוסר. כשלקחו את הפלסטינים שתקתי, ואז באו לקחת אותי.
בכל אופן מחזקת אותך ואת הפוסט החשוב. חג שמח
לחנה – מקומם אותי שגם דבר ברור שנובע מפגם בסיסי בחינוך, זורקים על "שלילת זכויות האדם בגדה המערבית".את חושבת שהילדים האלה יודעים מה קורה שם? חדשות הם לא רואים כי הם עסוקים בעצמם ובאייפון/MP4 וכד'. הטלויזיה טובה רק לתוכניות הראליטי הרדודות. אם היינו מדברים על חיילים ששירתו בשטחים, היה אולי מקום להתחיל בדיון, אבל כאן זה לא רלוונטי. כאשר אין חינוך – זו התוצאה. ודא"ג – כהסתובבנו בסמטאות עזה כחיילים – אלו שזרקו כביסה של תושבים לרצפה היו השמאלנים שביננו, ואני יודע בדיוק על מה אני מדבר. דברייך רק יוצרים שנאה כלפי מגזר שאת שונאת וכואב לי מאוד שזה המצב.
חנה צודקת
כשעם כובש ובניו עוברים צבא על כל חוויות הכיבוש שבו, זה מחלחל לעם. אלימות. חוסר כבוד לפרט. זה מתחיל משם ומחלחל לכל מקום. וכן, גם אני מסכימה שהיום ההורים מפחדים להיות הורים ומנסים להיות חברים והתוצאות של הכל ביחד הרסניות…
לחנה, ההשחלה של שימוש בשירו של מרטין נימלר מעיד עלייך בדיוק כפי שהוא מעיד על הילדים עלובי הנפש הללו. (למי שמתעניין השיר נקרא ״לא השמעתי את קול״ ונימלר היה אגדה בחייו ובמותו)
לא ראוי ומוביל לזילות מסוג אחר,
ואולי כשאנשים כמוך חנה עושים שימוש בקישור כזה לארוע כלשהו לא פלא שצעירים מאבדים פרופורציות כי אין שום דבר חשוב.
איפה העורך דין שייכך על עצמו את המשימה לתבוע את ההורים של הילדים האלה!
פיצויים של שש ספרות יגרמו לסיפור הזה לקבל כותרות ולהורים להבין שחוסר חינוך לא משתלם.
אוי לו לעם שאלו הם בניו … אלו מלאכי חבלה ! לא אנשים. בושה.
😦 זה עצוב זה מקומם..ויותר מכך שהחברה האלה..בהמות והם מסתובבים להם נטולי אחריות ומקלקלים את שמם הטוב של רוב הנוער הישראלי המשובח. בושה וחרפה למדינת ישראל!
כשאני שומעת סיפור כזה
אני מתביישת שאני שייכת למין הזה
שנקרא בני אדם.
אני לא יכולה לראות את עצמי אחרת מהם,
הם אני ואני הם. וזה עצוב לי נורא.
תודה לכותבת על פוסט חשוב כל כך.
למה הכוונה כשכותבים או אומרים "בית נורמטיבי"? הם בפירוש לא מבית נורמטיבי!! אלא אם כן ילדים לא מחונכים לתרבות הזולת, הם הנורמה?
סליחה אבל זה לא מספיק לכתוב תגובות מלאות צער, צריך לעשות עם זה משהו ולמשהוא הזה קוראים "שומר אחי".
"שומר אחי" הוא המונח הרשום על חולצותיהם של מתנדבי "השומר החדש" והוא ההפך מ "השומר אחי אנוכי ? "
אז כן. אני שומר אחי ואם כל אחד יהיה קצת שומר אחיו ואחותו ואימו ושכנתו וכו… לא יקרו דברים כאלו ואם יקרו אז שומר אחיו שיעבור בסביבה יתערב וידאג שזה לא יקרה.
אין לנו כבוד אחד לשני, אין לנו ערכים טובים ונעלים, איש לאיש זאב, כל אחד חושב רק על עצמו.. בתור לקופה בסופר, בכביש, בעסקים.. אין לנו תקומה ככה… אני איש סופר חילוני אבל תמיד נזכר בשיעור תנ"ך בכיתה י"ב "יבשו עצמותינו, אבדה תקוותנו, נגזרנו לנו"
זה לא רק חינוך זו אנחנו. לכל המזדעזעים – הנה מראה. אם הקשיש הזה היה רועה ערבי שהלך בשדות ליד הכפר שלו והיו נערים יהודים מכים אותו, הייתם מזדעזעים כל כך? אם הוא היה עובד זר? ערביה בתחנת אוטובוס? חסר בית הומו בתל אביב … להמשיך … המקרה הזה קיצוני אבל הוא משקף נורמות התנהגות בחברה שלנו שהפעם נלקחו קצת רחוק מדי על האדם הלא נכון. אותם נערים אולי רואים טלויזיה, מחוברים לאינטרנט, רואים משחקי כדורגל, מה בדיוק הם רואים שם? אנחנו מחנכים אותם לא לראות את השונה מאיתנו. כל אחד בבועה שלו. לשלוח סל מזון למשפחה נזקקת פעמיים בשנה לא יעזור.
אין לזה שום קשר לדת, מין, גזע או נטייה. נערים יהודים שמכים רועה צאן ערבים לא טובים מהם! ומי שטוען שכן, הוא טיפש. אין סיבה מוצדקת להרים יד על בן אדם, אלא מקרים יוצאי דופן כמו הגנה עצמית, לא משנה אם הוא יהודי, ערבי או שוודי. אני בכלל לא מצליחה להבין את ההשוואה, ולמה אנשים מזכירים את עניין הכיבוש פה, כאילו זה בכלל קשור, כי זה לא. המלחמה הבלתי נגמרת שלנו עם הפלסטינים לא נותנת לגיטימציה לאף בן אדם עם שכל ישר להכות בן אדם חף מפשע. ואת האמת, אם אכן זה היה מקרה של רועה ערבי שהוכה ע"י יהודים, כן היו עושים מזה סיפור, כמו שעושים סיפור מכל מקרה כזה. אני נוטה לחשוב כי דווקא ההפך הוא הנכון, עובדה שעל המקרה הזה לא שמעת בחדשות.
יכול להיות שההורים לא אשמים!!!!!!!!! והם מזועזעים בדיוק כמונו!!!!!!!!! התפתחו נורמות בחברה של רוע. זלזול בחלש. אני מציע קודם כל להורים (מצד החוק יכול להיות שהם קטינים) בו לא נקטלג את הנערים כעברינים! הוא רעים. ניתן להם את הקראדית שהם פשוט לא מבינים את חומרת המעשה!!!!!! לתת להם שעות התנדבות בבית אבות אפילו סיעודי. שיפגשו את הקשישים. וישמעו סיפורים מהקשישים. שיבינו שקשיש זה אדם שהיה במקום שלהם בעבר!!! שיבינו שאם ההיה להם מזל הם יגיעו למקום של הקשיש. ! ואחרי שבטוחים שהם הבינו מה הם עשו. לשחרר אותם מההתנדבות ! (יכול להיות שהם ימשיכו מרצונם) עונש מחנך!!!! לא עונש שהופך אותם לעבריינים . בלי שיבינו באמת את חומרת מעשיים!!!!!!!!!! ותחשבו על זה..
יתכן שברווח בן שלוש השנים בין ביה"ס היסודי לתיכון, מה שנקרא חטיבת הביניים נעצור את המרוץ אל האוניברסיטה. אולי במרווח הזה הילדים יתחילו ללמוד את החיים עצמם. לימודי חובה ! בני ה12 13 14 יגיעו כול בוקר ללמוד ממה עוד מורכבים החיים. ברזולוציה דקיקה. לאן גם הם עשויים להגיע…. בתי אבות, מחלקות סיעודיות, אנו"ש… הם ידעו שזה קיים וזה איננו נפרד מהם. הם הרי נולדו כולם עם מנת חמלה טבעית. לא ככ חשוב מתי ואיך זה מתקלל. חשוב לשמר את זה.
איריס גזית. iris gazit
פינגבאק: הסיפור החשוב באמת של היממה האחרונה. ולעזאזל עם ביקור אובמה • מחאת הדיור
כנראה שאין ברירה וצריך להחזיר את חוקי ההלכה של ענישה במקרים כאלו כמ שן תחת שן ועין תחת עין כך צריך להעניש את הבריונים האלה להכניס אותם לכלא ולתת לבריונים אחרים לכסח להם את הצורה וגם להפסיק להשתמש בקלשאות של ילדים מבתים נורמטיביים כי עם התנהגות חוליגנית כזאת הם גדלו ברחוב ולא בבית
תשימו לב לתגובות!!!!!!!!! הגרסיביות לחלוטין!! תוקפים את הנערים (שעשו מעשיים חמורים) על שלא חושבים שעשו מעשים אלימים!!!!! בתור מחנכים של הדור הצעיר צריך להראות להם דוגמא. גם שהם עשו מעשה חמור שמרתיח לנו את הדם!!! אנחנו מפעילים שיקול דעת ולתת להם עונש חינוכי שיגרום להם להבין את חומרת מעשיים ולהתביש בהם!!! ולתת להם לתקן את דרך התנהגותם וכך ניצא נסכרים מהמעשה והחברה רק תרוויח לטווח העתיד. ולא נדחוף אותם להיות עבריניים אלימים בעתיד
למה כשמדובר במישהו חרדי או דתי תמיד מציינים זאת אבל כשמדובר בחילונים זה לא נאמר במפורש? זה פרי הבאושים של החינוך החילוני בארץ. לא זכור לי שנערים דתיים אי חרדים אי פעם היכו קשיש. לא שאין בעיות בחברה הדתית אבל זה חומר למחשבה.
לא קראתי את כל התגובות. אז אם מישהו כבר אמר את מה שאני עומדת לכתוב כעת- סליחה.
אלימות, היא מכת מדינה, בקרב כל שכבות האוכלוסייה ואל נטעה לחשוב אחרת!!!!
ליד הסיפור של ראובן יונה, בשקט בשקט, פורסם אתמול גם סיפור נוסף-
נער בן 18, ממוצא אתיופי, שיצא לבלות בפורים- הוכה נמרצות על ידי 5 נערים + 2 בגירים שפשוט הרגו אותו.!!!! במכות.!!!!!!
הוא לא חזר לביתו. משפחתו וחבריו ליוו אותו לקבורה.
ובתקשורת- דום שתיקה.
האם אלו הפנים של המדינה?
אני אתחיל בזה שגם אני כמובן מזועזעת מהסיפור המחריד הזה, אבל אתם יודעים מה? כולנו פה צבועים וכולנו פה בעיקר עצלנים! היום עם כל ה״רשתות החברתיות״ כמה קל לכתוב פוסט זועם, כמה קל לכתוב תגובה? בטח חצי מהאנשים פה רשמו תגובה מהאייפון בזמן שהם מחכים לקפה שלהם שיהיה מוכן בארומה! אבל רוב האנשים, ואולי אפילו כותב הבלוג, לא יזיזו אצבע מלבד האצבע שזזה על הטאץ׳ סקרין באייפון! היום לכל שמוק יש איזשהי בעיה שמוצפת באחת מהרשתות החברתיות, וכולם עושים לייק ושר וכולם נחרדים, ובסופו של שבוע הסיפורים האלה הולכים לארכיון החדשות הממוקמות בפייסבוק.
רוצים לעשות שינוי? מחבר הפוסט הזה נראה שמבקש שינוי אמיתי – צאו לרחובות, תגיעו לכנסת, פנו לתקשורת א כל דבר אחר, רק תקומו כבר מהתחת ותילחמו על מה שאתם מאמינים בו!
לצערי אם כותב הפוסט הזה חושב שהסיפור הזה לא ייעלם תוך שבוע, בדיוק כמו ביקור אובמה, הוא חי בסרט.
אם המותקף מת תוך פחות משנה מנזקים שנגרמו בתקיפה, זה רצח
איפה המשטרה? איפה הטביעה האזרחית, למה לא עוצרים אותם בנסיון לרצח , רק אז הנערים האלה יתחילו לפחד שאף אדם לא זקן ולא צעיר הוא ההפקר שלהם הכדור שאפשר לחבוט בו . איפה ההתקוממות של הציבור? נגד הצעירים האלה.
לתמר, אז זה הופך גם אותך לצבועה. יש דרך יותר ריאלית להלחם בזה מאשר לבקש מקהילה שחיה חיים מודרניים לקום ולהפגין פיזית. הבקשה הזו שלך היא לחיות בסרט. אפשר לפרסם את פניהם של הנערים אופן אנונימי ולהפיץ ברשתות החברתיות במסגרת חכניתינו "להלבין פני נבל ברבים'.
אני על בסיס יומי עסוקה ברדיפה של מפלגה הקומוניסתית הסינית נגד מתרגילי של פאלון דאפא בסין ומדברת על זה עם אנשים. בשיחות האלה עולים הרבה מעשי אכזריות אנושיים גדולים וקטנים בארץ ובעולם. ולפי הבנה שלי המצב זה קורה כי המוסריות של מין האנושי מדורדרת. זה לא רק ההורים, משרד החינוך וכו' . סטנדרת להיות אדם מוסרי וטוב כבר לא קיים, זה לא אופנתי. זה מתחיל ברמה הכי בסיסית, במחשבות שלנו שאנחנו חושבים רוב הזמן. ורוב הזמן אנחנו עסוקים ברצון שלנו לא להפסיד, להרוויח יתרון חומרי ונפשי מול אחר לרוב בקטנה מאוד. וזה מוקרן החוצה. הילדים רואים את ההתנהגות, מרגישים, סופגים ולומדים. זה מתחיל בראש שלנו. סוף מעשה במחשבה תחילה.
זה מתחיל בחוסר חינוך ונגמר במשטרה שלא ממלאת את תפקידה.במילים אחרות,הממשלה שאחראית על המשטרה.מיכאל לינדנבאום
אני רק יכול לברך אותכם שהעליתם את הנושא הזה למודעות ציבורית. אין דבר יותר מזעזע מאלימות נגד קשישים.
בדיוק חזרתי לפני ארבע ימים מהמסע לפולין וזה מה שקרה פה?!?
אני לא יודעת מה יותר נורא- המקרה או האדישות החברתית והתקשורתית.
כותב הפוסט שכח לציין שהאיש המבוגר לא השכיל להבין במשך 80 שנות חיו איך לפנות לנערים.. באיזה טון דיבור יש להעיר ולהאיר…על מנת שתהיה ברכה בפנייתו ולא קללה…קשה לי מאד עם הכאה של מי שלא יהיה, מבוגר, צעיר או ילד לא חושב שיש טעם להזכיר שמדובר בקשיש שעבר את השואה..ומה עם קשיש שלא בא מפולניה ? בעל הפוסט מחפש חמלה על ידי השמצה של האחר.. ואני חושב שיש פה טעם לפגם. אם יש בך חמלה שהיא תהיה בראש ובראשונה על הנערים הבלתי מתורבתים האלו הם זקוקים לאהבה לא פחות מכל מבוגר אחר…ואם היו מקבלים אהבה לא היו מגיעים לתוצאות שכאלה..כדאי לחנך לאהבת האדם ולא לשנאת האחר (גם אם הוא זה שפגע פיזית) מאחורי כל מכה יש השגחה עליונה…לא לשכוח מה קדם למה ?
וואו, מיכאל. הייתי שמחה לומר שהשארת אותי בלי מילים, אבל השארת אותי עם יותר מכמה. רובן לא נורא יפות. נדמה לי שבעל הפוסט לא מחפש חמלה. הוא מחפש זעם. יש פעמים שהזעם מוצדק. הנה אחת כזאת. זעם של ילדים מטומטמים, חשוכי אהבה או לא (והרי אין לך מושג), שפנו אליהם בנימוס או לא (והרי, שוב, אין לך מושג) הוא לא זעם מוצדק, הוא לא עילה לשבור עצמות לקשיש, הוא גם לא עילה לשבור עצמות לילדים בחזרה. מאחורי כל מכה, אגב, אין השגחה עליונה. בדיוק, אגב, כמו שלא הייתה בשואה.