מה שאתם לא מבינים על אפרטהייד

כשגרתי כילד בדרום אפריקה, נלסון מנדלה היה השטן.

תארו לעצמכם צירוף בין יאסר ערפאת, עוד יאסר ערפאת וצ'רלס מנסון. ושתבינו, הסיפור שלו לא היה טרי טרי, להיפך – באותה תקופה הוא כבר ישב בכלא 18 שנים, לאחר שנשפט למאסר עולם בעקבות שורה של מעשי טרור נגד אזרחים ותשתיות שביצע ה-ANC, הקונגרס הלאומי האפריקני, ארגונו שהוצא מחוץ לחוק.

ועדיין, אחרי כל הזמן הזה, מנדלה עדיין היה הבוגי-מן, עבור לא מעט ילדים לבנים. הוא היה השחור החצוף. זה שהעז להיות הראשון שפתח משרד עורכי דין של שחורים במדינה שבה לא היה כזה. שהוצא מחוץ לחוק, אז החליט לפעול נגדו. אל תתנו לכושים שלכם להרים ראש, היתה המנטרה השלטת ב"בריי", העל-האש של האפריקנרים בחצר האחורית, כי הם כולם מעריצים את המנדלה הזה.

מה שאנשים לא מבינים על אפרטהייד, זה שהוא לעולם לא פשוט ובוטה כפי שהוא מוצג בסרטים. הלבנים אינם אנשים רשעים שצווחים באפריקנס. הם אנשים כמוכם. אינטליגנטים, מודרניים, בעלי חוש הומור, קצת מרובעים. שפשוט מתרגלים לראות מידי יום אנשים שחורים בעמדה נחותה מהם. לשחורים יש אוטובוסים משלהם. יש להם כניסה נפרדת לבתים. אסור להם לאכול במסעדות של לבנים, או להשתתף איתם בפעילות חברתית כלשהי. יש להם שירותים נפרדים בכל מוסד ואתר. אסור להם לשבת ולאכול יחד בבית, זה לצד זה לצד באותו שולחן. ילדיהם לומדים בבתי ספר נפרדים. אזור מגוריהם רחוק ת"ק פרסה מזה של כל לבן בשטח. הם רק הצללים ברקע: הטבחית, הגנן, העוזר. הם יודעים תמיד לחייך בשקט, ולא לדבר בקול. שחור קולני הוא מסוכן. הוא צריך לדעת את מקומו, ברקע.

וכך משפטים כמו "שחור הוא כמו כלב, גם הוא צריך בעיטה מידי פעם כדי לדעת את המקום שלו", ששמעתי במו אוזניי מחבר לבן של הוריי, מהדהדים סבירים לגמרי. באקלים שבו שוררת הפרדה מוחלטת בין הצבעים, הרשע הופך לסתמי, יומיומי, רגיל.

אחד הפחדים הגדולים שלי תמיד היה שגם ההורים שלי, שהזדעזעו מהמצב כשהגענו, יזלגו אט אט לתוך המציאות הזו. יתרגלו למצב, כי "ככה זה כאן", כפי שהסביר לי פעם תלמיד בבית הספר היהודי. כמו שאמרו לג'ק ניקולסון בסוף הסרט ההוא, "עזוב את זה ג'ייק, זאת צ'יינטאון".

עזבנו את דרום אפריקה ב-1982, לשמחתי זה לא קרה. התמונות, הצבעים והקולות שספגתי שם כילד מלווים אותי כל חיי והשפיעו על השקפת עולמי בשלל נושאים.

6 שנים אחרי שעזבנו, החלו המגעים בין מנדלה לדה-קלרק, הנשיא הלבן. שנתיים מאוחר יותר, מת האפרטהייד סופית. בדרום אפריקה.

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על מה שאתם לא מבינים על אפרטהייד

  1. האפרטהייד הערמומי הזה – כשהורגים אותו במקום אחד, הוא צץ מיד במקום אחר. אין ואקום, מה? אני לא רומז רחמנא ליצלן שבישראל יש אפרטהייד. חס וחלילה – אחרי הכל, אין שום הפרדה במערכת החינוך ובצבא שלנו יש המון ערבים, ממש עשרות. וכשהולכים לאוניברסיטה לא מוצאים כמעט אפליה מלבד למטה, באמצע ולמעלה. ובמקום העבודה תמיד מקבלים מועמדים ערבים כי הם שירתו בצבא וגם כי נורא קשה לסנן אותם בשלב קורות החיים.
    ואני לא מדבר על הממשלה בכלל, היא מאוד פתוחה לערבים – בעיקר כשהם ערבי הווי ובידור.

  2. shunra הגיב:

    בערך שנה אחרי שחזרתי לארה"ב הופק ופורסם סרט בשם "אמאנדלה! מהפכה בהרמוניה לארבע קולות" – על תפקיד המוזיקה בהתקוממות נגד האפרדהייד. תמונות המאבק היו מוכרות עד לזרא. וכמובן שהוצג גם בריי (או כמו שקוראים, "על האש בחצר") ואפריקנרים הסבירו מה הם חשו לגבי השירים האלה.
    "I found it irritating" אמר אחד מהם.

    והתמונות האלה הזכירו לי ביקור ראשון ואחרון אצל חברים במכבים, בדיוק לפני שעזבנו שלא-על-מנת-לשוב. ראשית חורף 2001. הצבעתי על הקו הירוק ואמרתי שאני רואה חומה מתהווה שם. היא הצביעה על בית סירא ואמרה "הם בנו לנו את כל השכונה; הם אוהבים שאנחנו נותנים להם את הבגדים המשומשים ואת הצעצועים."

    הם.
    אבל היה גם שטן. והוא לא הוזכר בשמו, כי למה להפר שלוות שבת אחר הצהריים?

  3. פינגבאק: שני אפסים הולכים במדבר. פתאום הם רואים מולם 8. “תראה איזה דביל”, אומר אחד מהם, “בחום הזה הולך עם חגורה.” | אחת ששומעת | Music Therapy

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s