המבקר הלך הביתה, זה מה שהיה לו להגיד

בשלוש השנים האחרונות הייתי מבקר המוזיקה של "כלכליסט". על שולחני נחתו מאות דיסקים, ואל המייל שלי נשלחו מאות קבצים ולינקים לאלבומים. צפיתי בעשרות הופעות, כתבתי השד-יודע-כמה כתבות וביקורות.

הייתם מצפים שאחרי כל הכתיבה הזו, יהיו לי כמה מסקנות ברזל על התחום והעוסקים בו. יש לי רק אחת.

הם מטורפים.

באמת. צריך להיות חולה רוח ברמות קשות כדי להיות מוזיקאי בארץ. ברור לכל שאין דרך להתפרנס מזה, אלא אם כן אתה אחד מעשרה אמני מיינסטרים קבועים.

אבל השאלה הכבדה יותר נוגעת לאמנות, ולא לכסף. במדינות גדולות יותר, עם היסטוריה ארוכה של יצירת מוזיקה, יש תמיד מקום לאוונגארד, לשוליים, לאינדי. לכל דבר שמביא לאוזניים וללב של כולנו צלילים אחרים, כאלה שלא מתחשבים בקונבנציות. לצלילים האלה יש תמיד מספיק מעריצים מהדורות הצעירים יותר, כדי לייצר עבור האמנים סטטוס ראשוני של קאלט – אם הם טובים. ואחרי שהשמועה מתחילה לעבור מפה לאוזן, האמן צובר מעגלי האזנה נרחבים יותר ויותר.

אצלנו, נוצרה תופעה מרתקת. לא חסרים אמנים נועזים ושונים מהסוג שתיארתי. תחומי הרוק, הפופ, האלקטרוני ומה שתרצו שוצפים וגועשים מאמנים ישראלים שמוציאים כל הזמן חומרים ומשתדלים גם להופיע, היכן שנותנים להם. אלא שמי שמגיע להופעות האלו אלה בעיקר הדורות הוותיקים יותר, כלומר בני ה-30 פלוס, שלא לומר פלוס פלוס. כאלה שזוכרים עידן כמו הסבנטיז, שבהן נתנו צ'אנס לכל צליל חדש ומפתיע.

הדור הצעיר יותר, אלה שצריכים להסתער על כל ריף גיטרה ומכת תוף שמרחיקה אותם מהמיינסטרים המאוס – ברובם לא שם. הם כבר אולפו, בויתו באמצעות תוכניות הריאליטי המוזיקליות, תחנות הרדיו הממלכתיות, האייפוד הצמוד ודומיו, שמאפשרים להם להישאר באותו מעגל קסמים צייתני של "מוזיקה בטוחה, ורצוי כזאת שאני כבר מכיר".

האוזניים נותרות סגורות, ברוב הפעמים.

אחת המטרות המרכזיות שלי בכתיבה ב"כלכליסט" היתה לחשוף אמנים ידועים פחות לציבור. זכיתי לבמה אוהדת, פעמים רבות – וזה לא מובן מאליו, כשאתה כותב על אמנים שבקושי 50 איש יודעים מי הם.

זה לא היה לי רק חשוב אידיאולוגית, אלא גם מעשית. האנשים האלה זקוקים לכתיבה שלי, לחשיפה שלהם. שלמה ארצי פחות, מן הסתם (סליחה שלמה).

חלק לא קטן מהאמנים עליהם כתבתי הפכו לחלק מפסקול חיי, ואני חוזר לשמוע אותם שוב ושוב. מזכיר לעצמי כל העת את הלקח: לשמור על האוזניים פתוחות, לתת צ'אנס כל הזמן גם לאמנים וחומרים חדשים.

רגעי קסם מוזיקליים מושגים גם בהאזנה לחומרים ידועים ואהובים, אבל במקרה שלי ואולי גם שלכם – גם באותו רגע שבו מישהו חדש פוגע במיתר זנוח בלב שלך, שמהדהד פתאום בהפתעה. וזה קורה, כי יש לנו הרבה מוזיקאים מוכשרים.

2014 מתחילה, עם המון מוזיקה ישראלית חדשה בדרך. תנו לה לפרוץ את חומות הנוחות, הרייטינג, העצלות והשגרה שלכם.

תנו לה לחדור פנימה.

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על המבקר הלך הביתה, זה מה שהיה לו להגיד

  1. פינגבאק: לכבוד שנת הכספים החדשה – קצת תרבות! | המקום הכי טוב: אמצע הדרך!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s