קרב חיטה: סיפורו של החודש הראשון

זהו, צלחתי חודש. מי היה מאמין.

הכל החל בצירוף מקרים. ישבתי עם האשה והתלוננתי בפעם ה-800 על כאבי הבטן האיומים שתוקפים אותי מידי פעם, ולא אכביר מילים על ההמשך. היא, שרואה את עוויתות הכאב שלי בכל פעם ומתעצבת, אמרה שזה מזכיר לה משהו שקראה לאחרונה. בקיצור: המשהו היה ראיון עם פלוני, ד"ר וויליאם דייויס, שטוען שחיטה ומוצריה גורמים לאומללות של חלק נכבד מתושבי העולם, בלי שהם מודעים לכך (הספר שלו, "בטן של חיטה", יצא לאחרונה בעברית).

הטעות, טוען דייויס – ואחרים כמותו, יש גם מאמר טרי בנושא מהחודש – היא שמתמקדים רק בגלוטן. זה נכון שרגישות לגלוטן קשה מאוד לאיבחון מדויק (להבדיל מצליאק "סטנדרטי") ואחראית לחלק ניכר מהסימפטומים. אלא שהחיטה המודרנית, לדבריו, עברה תהליכי הינדוס רצחניים כאלה, שהותירו אותה שונה באופן רדיקלי מזו שהיתה קיימת לפני 50 שנה, ולא כל ההשפעות נחקרו עד הסוף. יש חלקים לא מעטים מתוכנו, שככל שהם מתבגרים, כמוני, פשוט מתקשים לעמוד בזה, בהתחשב בדומיננטיות של מוצרי החיטה בתפריט שלנו.

הוא מציע דבר פשוט: תנסו בלי.

אז עשיתי את הדבר הפשוט: אמרתי ננסה חודש בלי חיטה, ונראה. ובתור עונש, צירפתי גם את האשה לניסוי, כדי להעניק לי תמיכה פיזית ומוסרית.

השבוע הראשון היה מוות.

אתם לא מבינים עד כמה זה קשה לחיות בלי חיטה, עד שלא ניסיתם. לאדם שרגיל לצרוך פיתות בבוקר, עוגיות בארוחות עשר, פסטה בצהריים ופיצה בערב – זה גזר דין מוות. מוצרי החיטה הם האוכל החמים, המחמם, המנחם וזה שאנחנו קשורים אליו כמעט מגיל אפס. דמיינו את הריח של חלה טרייה, של פיצה שיוצאת מהתנור ותבינו על מה אני מדבר.

בקיצור: סבלתי מתסמיני גמילה שלא היו מביישים נרקומן. בלילות לא הייתי נרדם, ורק מהרהר בפיתות ודרכים יצירתיות למלא אותן. ממש חלומות של פורנו-פיתות.

אבל במקביל התגנבה מחשבה אחרת לראש. למה בעצם זה כל כך קשה?למה הגוף והמוח שלי מגיבים בכזו אגרסיביות למשהו שאמור להיות, בסך הכל, אוכל? למה הגמילה האיומה הזו? הרי אני ממשיך לאכול הכל כרגיל – בשר, ביצים, ירקות, פירות – אז למה דווקא הוצאת החיטה מהתפריט מחרפנת אותי במידה כזו, ותוך זמן כל כך קצר? תבינו, אחרי 48 שעות, זה הכל – כבר טיפסתי על הקירות.

התחושה הזו רק חיזקה אצלי את המוטיבציה, באופן פרדוקסלי. אל"ף, כי אף פיסת עשב לא תגיד לי מה לעשות, ובי"ת – כי רציתי לראות איך כל זה ייגמר.

אז הנה מסקנות הביניים, חודש לניסוי.

1.    כאבי הבטן נעלמו כליל. פשוט אין. התחושה הזו של סכין שחותכת לך את הקיבה משמאל לימין התנדפה. מטרה מרכזית הושגה.

2.    יחד עם הכאבים, נעלמו קצת יותר מ-6 ק"ג. היקף הכרס צנח משמעותית. בעשור האחרון לא שקלתי ככה. ואני מזכיר: זו לא דיאטה, ממש לא. אני אוכל כמו שאכלתי קודם לכן, וממש לא גווע.

3.    מהשבוע השני, הצטרפה תחושה אנרגיה אדירה. קודם לכן, הייתי מגיע בכל יום הביתה אחרי הצהריים ונשכב על הספה. מנומנם, כבד. היום התחלתי לצאת להליכות, כי אני מרגיש שבא לי. צועד לי קילומטרים באושר, כי הגוף מרגיש קליל. אם הייתם אומרים לי את זה מראש, הייתי מציע לכם את גהה או אברבנל, היותר קרוב לביתכם. אני גם מספיק הרבה יותר – גם בעבודה, גם בבית. היום התארך פתאום, ואתה מוצא את עצמך עירני ב-11 בלילה – ותאמינו לי שעם 3 ילדים זה לא עניין של מה בכך.

4.    עור הפנים התנקה, זה בכלל קטע. אני סובל ממה שנקרא סבוריאה, שיש לחלק נכבד מהאוכלוסיה, גרד מעצבן בעור פה ושם. אז עכשיו כמעט ונעלם, בלי משחות ובלי כלום.

5.    והכי מעניין: יום אחד, תאוות מוצרי החיטה פשוט התפוגגה. לא בא לי כל כך על פיתות וכאלה, אני מסוגל להסתכל בשולחן עמוס מאפים, ולהבליג. לא בכוח, לא במאמץ – סתם, לא עושה לי את זה. וזו תחושה משחררת, חייבים להודות. כמו סוג של עריצות שהצלחתי להשיל מעלי. כיכר קייב הקטנה שלי.

6.    ואני הרבה פחות רעב.

כאן בדרך כלל צריכה לבוא הערת האזהרה של "אני לא רופא ותעשו מה שאתם רוצים", וזה נכון. אני יכול רק לספר את מה שחוויתי, באחד הניסויים האישיים היותר מעניינים שקיימתי בחיי. אני ממשיך לחודש נוסף, כי תחושת הקלילות הזו משכרת קמעא. וכי אחרי שהגעתי עד כאן, לא ממש בא לי לחזור אחורה.

עכשיו תסלחו לי, כי בא לי ללכת קצת.

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על קרב חיטה: סיפורו של החודש הראשון

  1. smadarshiloni הגיב:

    ממש מתחשק להיות רגישה לחיטה כדי לחוות את כל היופי הזה 🙂 ושלא תחשוב ששכחתי לך את המתכון ללחמניות שקדים, מיסטר

  2. אנאבל הגיב:

    אתה ממשיך לצרוך פחמימות בצורת אורז/תפו"א וכו' או שהפסקת גם עם פחמימות אחרות?

    • shaatuk הגיב:

      כל השאר אוכל כרגיל. מהשבוע השלישי, בערך, הכמויות יורדות קצת כי פשוט הגוף פחות "זועק" לאוכל. בעבר, כל שעתיים חשתי צורך לנשנש, שדי נעלם.

  3. אפרים הגיב:

    היה לי חוויה דומה עם חלב. הגעתי לבדיקות לב בגלל כאבים לא מוסברים וקשים שכנראה היו רק אולקוס קשה. ברגע שהפסקתי עם החלב הכל נעלם מיד.

    מדהים כמה הרפואה המונעת לא מפותחת.
    רק הייתי רוצה להמליץ לך לא להגזים עם הבשר בעיקר להמעיט ככל האפשר בבקר. זה גם קן צרעות.

    • shaatuk הגיב:

      תודה.
      וכן, זה אחרי כמה שנים של כאבים, חשד במסעדות, בטייק אווי, השד יודע במה עוד. שמעתי שלקטוז זה הגורם השני מבחינת רגישות (במיוחד כשעולים בגיל). ולגבי בשר: צודק לחלוטין, ואכן הפחתתי דרמטית.

  4. ערן כ"ץ הגיב:

    יפה. אני רק שאלה – אתה אומר שהמשכת לאכול הכל רגיל, אבל מצד שני לפני כן אכלת הרבה מוצרי חיטה. המשוואה לא מסתדרת לי. מה כן אכלת/ם אחרי השינוי? מה השתנה בתפריט או נכנס במקום מוצרי החיטה?

    • shaatuk הגיב:

      ביצים ובשר ללא שינוי, יותר ירקות ופירות, דברים שאני אוהב כמו אגוזים, שקדים, תמרים וכד'. דברי מאפה מכינים לבד מקמחים שלא מבוססי חיטה – קמח שקדים מצוין למשל. מצריך הסתגלות קלה, אבל אפשרי.

  5. limorki הגיב:

    תודה על המאמר המעניין.
    אני בעצמי כבר הרבה זמן לא אוכלת חיטה ולאחרונה הורדתי את כל הדגנים חוץ מאורז ("פליאו"). אני מעוניינת לנסות להפסיק חיטה לבני, שסובל מאסטמה של העור.
    האם לידיעתך אפשר להמשיך לאכול דגנים כמו כוסמין ושיפון? יהיה לי קשה מאד להוריד לו את הלחם מהתפריט כיוון שהוא לא אוכל הרבה דברים.

    • shaatuk הגיב:

      עם ילדים זה אכן קשה, אנחנו מתלבטים באותה סוגיה ומשתדלים בעיקר לצמצם כמויות – כי קשה מאוד לבטל לגמרי, אלא אם כן הילד מפגין רגישות מובהקת לגלוטן או חיטה. שווה אולי להתייעץ עם רופא או נטורופת בעניין.

  6. פינגבאק: אז מה למען השם אתה אוכל? | shaatuk

  7. פינגבאק: ניסוי חיטה: זה הזמן לתוצאות המעבדה | shaatuk

  8. פינגבאק: קרב חיטה 3: זו האנרגיה, טמבל | shaatuk

  9. פינגבאק: קרב חיטה 4: האם אתם עדיין מסוגלים להפתיע? | shaatuk

  10. פינגבאק: קרב חיטה 5: למה סגרתי את חשבון הטוויטר | shaatuk

  11. פינגבאק: קרב חיטה 6: יש לנו התייצבות, קפטן | shaatuk

  12. פינגבאק: קרב חיטה 7: השנה הלא בצקית שלי | shaatuk

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s