תן ציון גבוה ותשתוק

אבל מה אכפת לך?

השאלה הזו היכתה אותי באלם רגעי. באמת, מה אכפת לי? זה עולה לי כסף? זה מצריך ממני משאב קריטי כלשהו? זה עולה לי בבריאות?

אני מרבה לחשוב על השאלה של הסטודנטית הזאת, שכעסה על ציון שקיבלה בסדנה שלי – וביקשה, יותר נכון דרשה – העלאה מיידית.

האקדמיה הפכה למקום מוזר. אולי זו השפעתן של המכללות שצצו על כל גבעה ועץ כמו מאחזים בשטחים, אולי רפיסותן של האוניברסיטאות. אבל מסתבר שטווח הציונים של המרצים הצטמק לו בעשור האחרון כמו השאיפות האלקטורליות של השמאל הישראלי.

ליתר דיוק: הסטודנטים מצפים לציונים שבין 90 ל-100, רצוי קרוב יותר למספר השני. נא ספק את הסחורה.

זה לא תמיד היה ככה. כשרכבתי בתור סטודנט על טריצרטופס לאוניברסיטת תל אביב, אני זוכר שמרצים היו מכשילים על ימין ועל שמאל, ושהיית נדרש להזיע קצת כדי לעבור את ה-80. כן, אפילו בחוגים למדעי החברה או הרוח, מי היה מאמין.

היום, מספרת לי מקור בכיר באוניברסיטה ידועה אי שם במרכז, ידוע ש-90 הוא קו הבסיס החדש במדעים הפחות מדעיים. פחות מזה נחשב לכישלון מוחלט, ואי לכך אוטומטית גורר ערעור של הסטודנט על ציונו, לא כולל צווחות בהנהלה עם אמא ואבא.

התוצאה היא שהמרצים פוחדים.

אגב, בין היתר בזכות הכלי המופלא שנקרא "משוב סטודנטים", שבו הם יכולים לגרום למרצה להפוך בקלילות לבלתי פופולרי. והתוצאה המתבקשת היא שהוא יוחלף על ידי המוסד האקדמי באחד פופולרי יותר, שנותן את הציונים המתבקשים ומשחק את המשחק.

כי בינינו, זה כבר לא עסק של ידע, אלא של שירות לקוחות. הסטודנטים (או ליתר דיוק – הוריהם), משלמים סכומים באמת מופקעים של כסף, כדי להביא הביתה את המסמך הדבילי הזה, שב-80% מהמקרים לא ייעשה בו שימוש מעבר לנפנוף אקראי בקורות החיים. המרצה מתבקש לעשות את המינימום מצידו, וזה לדאוג שהמסמך הקרוי "תעודה" ייראה כמו שצריך. וכן, מבחינה זו אין מקום לאילתורים.

התוצאה היא, למשל, בוגרי BA שאינם מסוגלים לחבר שלושה משפטים בעברית סבירה. אני לא ממציא דבר, ראיתי וקראתי במו עיני המדממות. לשוק העבודה נפלטים "בוגרי אוניברסיטאות" ו"בוגרי מכללות" שלתואר שלהם אין משמעות כלשהי, אפילו לא כנייר טואלט דקורטיבי. כי השיטה עבדה: הם שילמו, המרצים עשו הכל כדי להעביר אותם – וזבנג, אנא השליכו את המצנפות באוויר, יש לנו בוגרים.

צברתי 14 שנות הוראה אקדמיות, בשלל תחומים בתקשורת ובמגוון מוסדות בנויים היטב. אני תמיד מחפש אחר העיניים החקרניות, הפרצופים הנלהבים, האימיילים שמגיעים באמצע הלילה עם בקשה לסיוע ברעיון מתפתח, או מחשבה יצירתית שצצה.

אבל חייבים להודות ביושר שמרבית האנרגיה, שרוכזה בעבר בניסיון סביר יחסית לרכוש ידע והבנה, התפוגגה. אם כבר, היא מושקעת במאמצים להחזיר לתלם מרצה שסרח, אחד שלא מילא היטב את תפקידו בשיטה. תן ציונים גבוהים ועזוב אותנו, באמא שלך.

מה אכפת לך? מה אכפת לך?

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על תן ציון גבוה ותשתוק

  1. יוב הגיב:

    ביבי אשם.

  2. shunra הגיב:

    תובנה שקיבלתי מהבן שלי, שקיבל אותה במהלך ניסיון לשפר את מלוא הוראת המתמטיקה: כשהלימודים הם אמצעי ולא מטרה, אדם בעצם "רוכש" את הדיפלומה באמצעות השקעת זמן לימוד.
    וכמה שלומדים פחות, ככה "נרכשה" הדיפלומה בכמות פחותה מהמטבע הזה.

    יוצא בור לגמרי, אבל דפק ת'שיטה.

    זו בעיה מבנית. מעניין איפה ואיך היא תתוקן.

  3. Douglas הגיב:

    You've got it in one. Cold'nut have put it better.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s