קרב חיטה 4: האם אתם עדיין מסוגלים להפתיע?

וכשאני אומר "להפתיע", אני מתכוון בעיקר את עצמכם. גם האחרים חשובים, כמובן, אבל התהליך שבו אנחנו מנסים לשנות נתיבים שנדמו לנו כקבועים, הוא המעניין לטעמי.

זה מתחיל בדברים קטנים. שיחה. מחשבות. החלטה לנסות משהו חדש. יש שלל מחקרים שטוענים שבכל יום שבו אתם מנסים משהו חדש, אתם מוכיחים שטרם הזדקנתם. אבל הבחירה בנתיב חדש לא פשוטה. ה"אני" הישן שלכם מנסה כל הזמן לשכנע לוותר. לחזור אליו, כי יש אצלו תחנות עצירה חמימות ומוכרות וגם בר סלטים חופשי. אז למה לצאת לנתיב החלופי, שעובר ביער לא ברור, שבו הוויז לא עובד ודרכי היציאה לא מסומנות באופן ברור?

התשובות הפשטניות יגידו משהו כמו "כי אין לך מה להפסיד", או "כי זה שם", או "כי השגרה הורגת". כולן נכונות, אבל התשובה מורכבת יותר. חלק ניכר מהאגו שלנו כבני אנוש מתבסס על כך שאנחנו מאמינים שאנחנו יצורים בעלי תודעה אבולוציונית. כלומר יכולים כל העת להתפתח ולשנות צורה, במרדף אחרי דמות הפרפר האולטימטיבית. כמובן שאין דבר כזה, אבל החיפוש, הדרך, הם העיקר.

אני כותב את הדברים האלה בתום כמעט 4 חודשים של מה שהחל כמסע תזונתי, והתפתח למשהו אחר לחלוטין. כמו אבן קטנה שהתגלגלה לה במורד ושיחררה מפולת סלעים, זו התחושה של חצי השנה האחרונה.

בתחילה החלטתי על ניסיון: להפסיק לאכול מוצרי חיטה. הקושי האדיר שזה עורר רק דירבן את סקרנותי להמשיך. השלב הבא היה גופני. התחלתי לבצע פעילות – לא כי תיכננתי את זה, אלא כי הגוף פשוט זעק לצאת. זה החל בהליכה מתונה, עבר להליכה ממושכת ומהירה וכעת כולל גם עצירה לרבע שעה של תרגילי כוח. סתם, פתאום זה בא, כחלק מהתהליך. אף אחד לא אמר כלום, אף אחד לא ציווה עלי דבר.

האנרגיה האדירה שנוצרה בתהליך כולו, הביאה אותי לשקול אפשרויות יצירתיות שכבר נדמה שאיבדתי בעשור האחרון. גרמה לי לנתק מגע עם דברים שלא הבנתי איך בזבזתי את זמני איתם, ולחפש אופציות פעילות יותר. לכתוב, ליצור, לסמן לעצמי מטרות עתידיות. במקביל, קרסה כל תפיסת ארון הבגדים שלי, איפשהו באזור ה-13 קילו שנעלמו להם. היום אני צריך להחליט מחדש מי האיש שאני רוצה להיות, חיצונית, כי הבגדים של העשור האחרון פשוט לא רלוונטיים.

לכאורה, מדובר בנרקיסיזם טהור. ה"אני" מחפש דרכים לחגוג את התהליך שעבר. אבל זו רחוקה מלהיות התמונה כולה. כל מערכת היחסים בבית משתנה כשרמת האנרגיה שלך עולה. דינמיקות מתעצבות לפתע מחדש. זה לא שאתה אדם אחר, או בן דודו של הדלאי למה. אבל אתה מבחין לפעמים בנקודות שבהן האופי שלך לא זהה למה שהיה עד לפני 4 החודשים האלה.

אז כן, אתם בהחלט מסוגלים להפתיע את עצמכם. השאלה היא תמיד איך להשקיף על התהליך כולו מלמעלה, ולנסות ולהחליט לאן זה הולך. לראות איך תכונות כמו גרגרנות, עייפות כרונית או עצבים תלויי רמת סוכר נמוכה נעלמות להן, ולשמוח. לסחוף אחריכם את הילדים לפעילות גופנית, כי זה כיף. לייצר איתם שיחות משמעותיות תוך כדי, ולבנות פתאום עולם חדש של קשר, שלא היה קיים קודם לכן. להנות מימים ארוכים יותר. מלאים יותר.

לפגוש את עצמך מחדש.

שלום לך, אנחנו מכירים מאיפשהו?

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על קרב חיטה 4: האם אתם עדיין מסוגלים להפתיע?

  1. amitx הגיב:

    בתור מישהו שעבר מהפך תזונתי דומה (אחרי 26 שנות צמחונות הפכתי לקניבור) ורואה מהפך דומה אצלו, אני ממש מתחבר לפוסטים שלך בנושא ונהנה לקרוא את מה שעובר עלייך

    • איתן הגיב:

      כייף. אני כל כך מזדהה. בתור מי ששומר רוב הזמן על תזונה אבולוציונית החל משנת 2000 אני יכול להבין על מה אתה מדבר. בעיקר שמסיבות שונות מידי פעם קורה שאני נופל מהעגלה לתקופה קצרה והשינוי לרעה כל כך גדול שכלום לא יכול למשוך אותי לשם. פחמימות וסוכרים לא רק משמינים והורסים את המערכת בצורה הידועה , גם החשיבה הופכת מעורפלת והרגשה של טיפשות מסויימת ננסכת על מוחי. תהנה ושאפו

  2. מלי הגיב:

    מעריכה מאד את הדרך שעשית, ואת המחויבות לתהליך. שאלה לי אליך – כאשר הורדת את החיטה, האם המשכת לאכול דגנים אחרים כמו – שיבולת שועל, שיפון, כוסמין? או שנגמלת מגלוטן לחלוטין?

    • shaatuk הגיב:

      חיטה היוותה 98% מהבעיה במקרה שלי, כל השאר היו בכמויות לא באמת משמעותיות. אני ממשיך לאכול לעתים עוגיות שיבולת שועל תוצרת בית, למשל, יחד עם הקפה שלי. תודה על המילים החמות. גיא

  3. מלי הגיב:

    בהמשך ל"שיחתנו"…. אני מבינה מדבריך שהסתדרת בלי תחליפים. לי קשה כרגע בלי משהו למרוח עליו משהו בעיקר ליד הקפה. אני מכינה לביבות/ פנקייק קטנים משיבולת שועל ולעתים מקמח שיפון. שמתפקדים על תקן פרוסה. האם ידוע לך אם קמח שיפון, ולצורך העניין גם כוסמין, מזיקים כמו החיטה וכדאי להוריד גם אותם, או שאפשר להמשיך ולהשתמש בהם? אני יורדת במשקל, אולם איני חווה שיפור משמעותי ברמת האנרגיה, וזאת למעשה הייתה אחת הסיבות העיקריות לתהליך, מבחינתי.

  4. פינגבאק: קרב חיטה 6: יש לנו התייצבות, קפטן | shaatuk

  5. פינגבאק: קרב חיטה 7: השנה הלא בצקית שלי | shaatuk

להגיב על מלי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s