פוסט 100: משב רוח על הפנים שלכם

קראתי לאחרונה ספר של שיחות עם הדלאי לאמה. ואחרי שהילד ההולנדי הקטן והעקשן הרובץ בחומה של מוחי הזיז את האצבע, החלו כמה תובנות לחלחל פנימה. יש שם לא מעט ציטוטים מעניינים שלו, אבל אם הייתי צריך לרכז את חוכמת הבודהיזם של הנזיר הקשיש לשלוש מילים בלבד, אלה היו:

אל תתעצבנו. חבל.

זה הפוסט ה-100 בבלוג הזה. אירוע חגיגי שיצוין אפוא בהגיגים.

ככל שאתה מתבגר, או מזדקן, אתה מבין שהחיים שלך נעים בין שני קצוות: מיקוד ופיזור. אתה שואף כל הזמן למיקוד. לדעת בדיוק מה אתה רוצה, באילו משימות להשקיע אנרגיה בדרך למטרות שקבעת, להיות מחובר ומרושת כמה שיותר, לצמצם את השומן המיותר בדרך לביצוע תוכנית האב הגרנדיוזית שלך לחיים.

טקטיקה נכונה, התמודדות, יכולת לאלתר בזירות משתנות. זו לא לוחמה בטרור, אלא הדרך של כל אחד מאיתנו לבנות לעצמו את חייו.

כשלעיתים, כל מה שאנחנו באמת צריכים, זה דווקא לנוע לעבר המוקד השני, של פיזור. של שיחרור. של ניתוק כל התבניות המערביות כל כך, שדורשות להיות מחוברים, ובקונטרול, ובפיקוח מתמיד על הדרך. רגע. פוס.

לקחת את הקוביות האלה של חייך, ופשוט להשליך באופן רנדומלי, על הארץ. ולבלות קצת זמן עם עצמך, במבט בלתי מתחייב עליהן. למה נפלו כפי שנפלו? כמה תסריטים יכולים להתקיים במקביל, מבלי שתתחייב בעצם על אחד, ליניארי, כדרך החיים שלך? בעצם, מדובר כאן לא בשינוי של פרספקטיבה, אלא בוויתור עליה. בריחוף, בתוך מציאות שאנחנו שואפים כל העת לעצב, מבלי לתת לה לעצב אותנו. להבין שמתוך הניסיון המתמיד שלנו "להיות אדוני גורלנו", אנחנו למעשה דנים את עצמנו לא להיות אדונים, אלא קורבנות.

ומה הקשר של כל זה לכעס, ולעצבים? העצה הטובה ביותר שמצאתי בספר עסקה במצב עימותי שבו מישהו פוגע בכם, או מעליב אתכם, או מוציא את דיבתכם. הקונבנציה המערבית תקרא לכם לצאת למסע נקמה, להראות לו מה זה, להשתולל, לבכות בטלפון לחברים, להוציא את המררה הזו החוצה, או להתמקד בה עד שתאכל אתכם מבפנים.

הדלאי לאמה הציע משהו אחר: דמיינו שמדובר במשב רוח על הפנים שלכם. תרגישו אותו, מרפרף על הפנים, על העיניים, על הלחיים. ואז הוא חולף, ויחד איתו תשומת הלב שהוקדשה לעניין. ואתם חופשיים.

זה קשה, כמה שזה קשה. שיילכו לעזאזל כל הבודהיסטים האלה ביחד, אתה חושב. ומקנא בהם, ביכולת הנרכשת הזו להבין שהחיים הם לא מה שקורה מחוצה לנו, אלא בעיקר מה שקורה בפנים. צער, כאב, אומללות, כעס – כל אלה רובצים בתוכנו, בעוד אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שגורמים חיצוניים אחראים להם.

תנו לרוח לנשוב. נשמו עמוק. המשיכו הלאה.

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על פוסט 100: משב רוח על הפנים שלכם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s