ארבע נקודות על שפה ושידורי אל-ג'זירה

איך מעצבים דפוסי מחשבה קולקטיביים? באמצעות שפה. מי שמבין קצת ערבית, רצוי שיצפה לפרקים בשידורי רשת אל-ג'זירה הקטרית, התחנה הפופולארית ביותר בעולם הערבי, כדי להבין מהי אינדוקטרינציה בסיסית בעת מלחמה.

הנה ארבע דוגמאות בולטות, ממה שראיתי בימים האחרונים של מבצע "צוק איתן" בשידורים של הצד השני.

1. למוות אין משקל זהה. בעוד שמותו של חייל או אזרח ישראלי מקבל את הפועל הנייטרלי "קתל" (נהרג), הרי שהרוגי הצד השני, אנשי חמאס ואזרחים כאחד, זוכים לפועל המכובד יותר "אסתשהד", כלומר מת כשהיד, מות קדושים. האם אפשר להשוות זאת לשפה אצלנו, שבה "נהרג" הוא הפועל הנייטרלי ו"חוסל" הוא פועל שמשמש לצורך הריגת חמושים של הצד השני? אולי, אבל יש בכך הרבה יותר, בעיקר עבור מי שאוזנו רגישה לניואנסים. השהיד הוא מי שנתן את חייו במלחמת קודש נגד האויב, אויב האיסלאם. ברגע שקיבענו את המלחמה כמלחמת קודש, אימצנו בעצם לינגו מובהק מאוד, שבו יש שני צדדים: העולם המוסלמי נגד הכופרים.

2. הצבא עדיין כובש. שוב ושוב ישנן התייחסויות לצה"ל כ"ג'ייש אלאחתלאל", כלומר צבא הכיבוש. האם יש רלוונטיות לכיבוש, כשמדובר ברצועת עזה? הרי יטענו אצלנו שצה"ל איננו כובש, דה-פקטו, את עזה כבר 9 שנים. מנגד, אפשר לטעון שמידת שליטתה של ישראל על חייהם של תושבי הרצועה היא כזו שהתואר הזה עדיין נחשב בעיניהם כסביר. אבל הרי גם מצרים שולטת על חייהם ורווחתם של תושבי עזה במידה לא פחותה – היא מחזיקה באגרוף ברזל את צינור החמצן המרכזי שלהם, ברפיח. אבל מצרים לא תזכה לתואר דומה. היא מוסלמית.

3. זו לא מלחמה, זו התנגדות. הלוגו המלווה את שידורי אלג'זירה בנוגע למאבק ברצועה, הוא "ע'זה תקאום", כלומר עזה מתנגדת/נאבקת, מלשון "מקאומה". זה כבר אימוץ מובהק של שפה בסיסית של ארגוני האיסלאם הקיצוני החמושים, מחיזבאללה ועד חמאס והג'יהאד האיסלאמי. כשזה מופיע כך, כלוגו, בכל שידורי אל-ג'זירה, זה מעצב באופן ברור את תודעתו של הצופה. אמרו, אם כן: המקבילה ל"צוק איתן" הישראלי הוא "עזה מתנגדת". המעניין הוא שכל אחד מהצדדים מנסה לשכנע בשם הקוד שלו כי מדובר בהדיפת הצד האחר, שהוא זה שאחראי לתקיפתו ראשון.

4. המתקפה הישראלית הפושעת. פעולת צה"ל בעזה מכונה "עדואן", כלומר מתקפה מלשון תוקפנות, עוינות, של אויב אכזר. לא "הג'ום" הנייטרלי, שהוא התקפה שאיננה נשפטת בכלים של חיובי או שלילי מבחינת עמדה. "עדואן" הוא משהו שלילי במובהק, בדרך כלל בשימוש של פעולה נגד מוסלמים מצד הכופרים, ושוב – תוך אימוץ ברור של שפת הג'יהאד הבסיסית של ארגוני הטרור.

זה לא חדש ששידורי אל-ג'זירה אינם חובבי ציון, ונחמד לראות מידי פעם דוברים ישראלים מעזים להתמודד שם מול עוינות ברורה. אבל חשוב לדבר על השפה של מה שמוגדר אצלנו "הצד השני", משום שדורות של צעירים בכל רחבי העולם האיסלאמי מתחנכים לפיה.

בשפה הזו יש שחור ולבן, מוסלמי מול כופר, שהידים מול תוקפים. אין מורכבות, אין גוני אפור. ואין עתיד.

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s