צוק איתן: ארבע קונצפציות שמספרים לכם

"קונצפציה – ההערכה המובילה בנושא מסוים והמהווה את מסגרת ההתייחסות המחשבתית לשיפוט המידע המתקבל בנושא זה. הקונצפציה היא דינאמית וחייבים להתאים אותה למידע חדש ושונה מזה שעיצב אותה. היא תיהפך לקונצפציה מקובעת אם לא ייעשה כן". (המרכז למורשת המודיעין)

בואו נדבר קצת על קבעונות. כלומר על נקודות שמועלות שוב ושוב בתקשורת כסוג של פרדיגמות בלתי ניתנות לערעור, בעוד שחלק ניכר מהן פריכות כמו פריכיות אורז. הנה ארבע לדוגמא.

אם נפיל את שלטון חמאס בעזה, יבואו גרועים ממנו. זו מסוג הנבואות הדיכאוניות האלו שקשה לסתור אותן, והיא תלויה בעצם בשאלה הבסיסית האם אתם יותר אופטימיים או פסימיים בהשקפת עולמכם. זו בעצם "השאלה" של אותה טענה עצמה, שהושמעה לגבי שלטונה של משפחת אסד בסוריה. "אם בשאר ייפול, יגיעו ארגונים סונים קיצוניים". ומה אם השלטון הקיצוני של האחים המוסלמים במצרים ייפול? הנה, הוא הופל, ובמקומו הגיע דווקא שלטון אזרחי שמתבסס על גנרלים, כמו שהיה קודם לכן.

כלומר לא מדובר כאן ב"טוב או לא טוב", אלא במערכת שמצאה כך את הדרך כדי לאזן את עצמה. ובסופו של דבר, המערכות במזרח התיכון שואפות להגיע לאיזונים שמתבססים על עוצמה, ולא צדק או מוסר. הכורדים בעיראק מתבססים ונמצאים בדרך למדינה עצמאית (ומוצדקת), כי הם מנצלים ואקום שנוצר סביבם. גם דאע"ש, להבדיל, מנסים לנצל את הנסיבות בעיראק לטובת פונדמנטליזם סוני קיצוני. אבל עיראק היא מדינה ענקית שבה ארגוני טרור יכולים להקים חבל ארץ נשלטים משלהם. אין להשליך ממנה דבר על עזה הקטנטונת, שבה הסיטואציה שונה לחלוטין. האמת היא, שאף אחד לא יודע מה יקרה ביום שאחרי החמאס. אולי ניווט נכון דווקא יחזיר שם לשלטון את אנשי הפת"ח הוותיקים? שום דבר הוא לא מובן מאליו.

כשאנשי חמאס ותושבי עזה ייצאו וייראו את הנזק שנגרם להם בהפצצות, הם כבר ישנו את הטון. לא, הם לא, כי הם כבר התרגלו למוטיב החוזר הזה של העשורים האחרונים. ואם תצפו מספיק בשידורי אל-ג'זירה והרשתות הערביות, תבינו מי לדעתם אשם: ישראל מספר 1, ומדינות ערב במקום השני והמכובד. האתוס הפלסטיני הבסיסי הוא לעולם להאשים את כולם, אבל לא לקבל אחריות. מצב ה"פליטות" התמידי שנתפס כבר תיקון, הוא מה שמביא למשל את בנו של אבו מאזן לומר מול מצלמות הטלוויזיה לבנו: תגיד להם איפה אנחנו גרים! והבן משיב בצייתנות: בצפת, פלסטין. זה הנרטיב, ואת הנרטיב לא משנים עבור פצצה אחת או שתיים או אלף של חיל האוויר הישראלי.

לפעמים נדמה שאנחנו חיים פשוט בקצב שונה. אנחנו עוסקים בשנה הזו, בשנתיים האחרונות. הפלסטינים מדברים על דורות, על כך שגם את הצלבנים זרקו מכאן אחרי 192 שנים. אז יש זמן, ובינתיים אנחנו מצפת, הנה המפתחות, אצל סבתא.

כיפת ברזל נותנת הגנה של 90%, וזו הצלחה אדירה. לא, זה דפוס הגנה שהאויב לומד, ובפעם הבאה כבר יהיה ישים בצורה מוצלחת פחות. כבר כיום יושבים בחיזבאללה למשל ומחשבים איזו עוצמה של מטחי טילים נדרשת כדי להפוך את המערכת לבלתי יעילה. שדה הקרב איננו דבר סטטי, כפי שלמדו הפרשים הפולנים שניסו להתמודד מול טנקים. כל פיתוח חדש מחזיק תקופה מסוימת בהצלחה, ואז הצד השני לומד אותו ומגיב. זה לא אומר שכיפת ברזל לא היתה פקטור משמעותי בסיבוב הזה – אבל לא צריך לבנות עליה את כל עתידו של עם ישראל. מבחינה זו, טוב שהיא קיימת – אבל טוב גם שנתחיל לחשוב על העידן שאחרי.

מנהיגי העולם נתנו הפעם סוף סוף אשראי גדול לישראל. זהו, שהבעיה עם אשראי הוא שככל שנותנים לך יותר, תצטרך להחזיר יותר בסוף, עם ריבית. זו לא מקרי שההצעה של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי "זיעזעה" את מקבלי ההחלטות בירושלים. כי הציפייה של העולם ואמריקה היתה – נתנו לכם הרבה בסיבוב הזה, עכשיו תחזירו בהתאם.

בסופו של דבר, אפילו בן גוריון הסיג את כוחות צה"ל מכל סיני ברגע שהעולם אמר די. וגם הפעם יש לנו חלון הזדמנויות מצומצם, לכל מה שלא מהווה מלחמת קיום. ומה לעשות, הסיבוב הזה מול חמאס הוא קרב דמים, מהקשים יותר בשנים האחרונות, אבל מדינת ישראל איננה בסכנה, וכל מי שמנסה למכור לכם אחרת הוא שרלטן.

ותנו קצת קרדיט לעולם סביב, שמבין עד כמה אנחנו חזקים. באמת.

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s