הקשר הצרפתי של צוק איתן

יצא לי לראות לפני כמה ימים את "הקשר הצרפתי" בטלוויזיה. זוכרים את המותחן המצוין של וויליאם פרידקין, עם ג'ין הקמן הקשוח כבלש ג'ימי "פופאי" דויל, ורוי שיידר הצעיר כשותף שלו? מעבר לכך שמדובר באחד מסרטי הבלש הטובים בכל הזמנים, הסיום שלו הזכיר לי מישהו שכבר הספקתי לשכוח: אין לו סוף.

כלומר אין לו סוף מהסוג שלמדנו להכיר בקולנוע של העשורים האחרונים. הקולנוע הנוסחתי, התפור היטב, זה שבו כל קווי העלילה חייבים להיסגר באופן מושלם והרמטי. כי אחרת צופים מאוכזבים בהקרנות המבחן כותבים ש"לא הבנו כלום" ו"מה זה הסוף הזה" ו"לאן נעלמה דמות המשנה הזו, לא מסבירים לנו באמא שלכם". ואז האולפן רץ ומצלם בהיסטריה סוף חדש, ומוסיף קריינות רקע בבס נוגה שמסבירה מה קורה ומאכילה יפה בכפית כל צופה וצופה. רק שייסגר יפה, כן? כולם מרוצים?

"הקשר הצרפתי" פשוט לא נסגר. אני רוצה להשאיר לחלקכם שלא ראו את הסרט סיבה לצפות אז לא אברבר יותר מדי, ורק אומר שהסוף הוא כמו מכה בבטן. הוא מתסכל, לא סוגר כלום, ובעצם מותיר את הצופה עם יותר שאלות מתשובות, כשהשאלה הגדולה ביותר היא: "אז מה בעצם השגנו בשעתיים האחרונות?"

מה שמחזיר אותנו בזינוק נחשוני לימינו אלה, של דם ואש ועזה. אנחנו רוצים את הסיום העגול שלנו ל"קשר החמאסי". את קו העלילה שנחתם בצורה מופתית, ובו הגיבורים חוזרים הביתה, קצת שרוטים ומצולקים אבל מאושרים. והרעים מוכים באופן חד וחלק, כך שלא יעזו לחזור. אנחנו רוצים את הקתרזיס הזה, שהאולפנים ומספרי הסיפורים של המאה ה-21 עמלו כל כך קשה לייצר עבורנו ולחנך אותנו לאורו הרומנטי.

אלא שהחיים הם קצת כמו "הקשר הצרפתי". סוג של בלגן מתמשך, שאין לו התחלה, אמצע וסוף. הם רצף של אירועים, שמידת החיוב או השלילה שלהם תלויה בעין המתבונן, בזמן החולף, ובעוד שורה ארוכה של פרמטרים. ולא רק שאין לנו האפי-אנד, לרוב אין אנד בכלל.

השאיפה האנושית לנרטיב המסתיים היטב, באופן ברור ומוחלט, מזכירה קצת ילד שוכב במיטתו ומאזין לסיפור לפני השינה. הוא חייב את הסגירה הרגועה הזו כדי לדעת שכעת היום מתחלף ללילה, שהמציאות מפנה את מקומה לחלומות.

אז מה, הפכנו כולנו אינפנטילים משהו? במידה רבה כן. אבל הנה עצה קטנה: בכל פעם שאתם שומעים פוליטיקאי או כל איש ציבור מבטיח לכם ש"אם רק נעשה את הדבר הזה והזה, יגיע הסוף", אל תאמינו לו. כי הסוף לא באמת מגיע. אפילו פופאי דויל ידע את זה.

אגב, בגלל הסוף-לא-סוף הזה נאלצו לעשות את "הקשר הצרפתי 2", אבל זה כבר סיפור אחר.

ואולי לא… בואו נשאיר את זה פתוח.

 

מודעות פרסומת

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הקשר הצרפתי של צוק איתן

  1. (@cyanidewand) הגיב:

    דווקא מציאות חיינו הזכירה לי יותר את הסרט הנפלא "לקום אתמול בבוקר" עם ביל מוריי. זוכר? שום דבר לא משתנה פה ואנו לא לומדים דבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s