היום שבו הילדים שלך יכריעו: אתה זקן

בין אשתי לביני יש חלוקת משימות ברורה. השיער שלה אינו מלבין לעולם, ואילו שלי הופך כסוף בקצב של 20 אלף שערות ליום. לפני כמה ימים הסתפרתי – סגנון מסייעת גולני – וכששבתי הביתה נעצה בי בת ה-7 מבט תמים ופלטה בחביבות: "יוווו, אבא אתה ממש לבן וזקן".

עכשיו, לחלק מכם זה היה גורם מייד למחשבות נוגות על החיים, המוות ומה שנותר. אני העדפתי לפתוח בדיון מורחב עם ילדיי, בשאלה האם באמת אבא זקן ועד כמה.

המסקנות היו מאלפות. התברר שכ-66% מהילדים משוכנעים שכשהייתי ילד, לא היו מכוניות, לא היתה טלוויזיה ויש סיכוי טוב שדינוזאורים טורפים שוטטו בגבעות של פתח תקוה. 33% מהילדים סבורים שאבא בן מאתיים ומשהו. 33% אחרים סבורים שגילי האמיתי מספיק מגוחך, ופלא שאני עדיין מצליח להשתמש בכל איבריי בצורה מספקת.

"אולי תכתוב צוואה", הציע הבכור.

למה?

הוא גילגל את עיניו, משל ל: נו, אבא, אם אני צריך לומר לך למה, כנראה שהדימנציה כבר מעבר לפינה. אתה זקן. ז-ק-ן. הרעש מאחורה? משק הכנפיים של מלאך המוות, דההה.

לילדים אין קונספט ברור של גיל. מה שמזכיר לי את הסיפור על המורה שלנו לתנ"ך, שהיינו בטוחים בנערותנו שהיא מה זה זקנה. על סף מוות, לא פחות. פלא שעדיין נותנים לה ללמד, לשבר כלי הזה. לפני כמה שנים הזדמן חבר טוב למפגש מחזור בבית הספר הישן ונדהם לראות אותה שם. עדיין חיה, 30 שנה אחרי, ואפילו פעילה למדי ולא במצב קליני במיוחד. איך זה ייתכן?

המקרה הזה עורר אצלי כמה וכמה מחשבות על תפיסת הגיל, שהיא דבר שמשתנה בצורה רדיקלית עם… הגיל. אני מניח שאם גרסה צעירה שלי היתה פוגשת את האני הנוכחי, היא היתה מביטה בו בבוז קל. בדיוק אותו לעג שבו אני מביט בתמונות נעוריי.

למעשה, אם היינו עושים מפגש מחזור של עצמנו – בגיל 20, בגיל 30, בגיל 40 ואילך – רוב הסיכויים שהנוכחים לא היו מסתדרים זה עם זה. הפערים ביניהם היו פשוט גדולים מדי.

תראה, היה בן ה-20 אומר לבן ה-30 בגיחוך, תראה את הבן 40 הזה. לובש את החולצה הכאילו מגניבה הזו עם הכיתוב באנגלית, עלובבב.

כן, היה בן ה-30 משיב, כי אתה עם הזקן המעוצב הזה זו גאונות לשמה. פחח.

הם גם לא היו מוצאים נושאי שיחה משותפים, כי אחרי זמן קצר יסתבר שכל אחד ממוקם באזור קצת שונה בחיים. סדרי העדיפויות שלהם לא ממש זהים. אפילו השפה שבה הם משתמשים, הקצב שלה, האינטונציות, לא יהיו בדיוק אותו דבר.

אחרי פגישה קצרה, הם יחזרו איש איש לקופסתו. ויגידו: זו הפעם האחרונה שאני נפגש איתם, באמת חבורה בלתי נסבלת. הכי טוב לי בגיל הזה, וזהו.

ובן ה-40 ומשהו ילטף את שיערו המלבין, וינחם את עצמו בכך שלפחות יש לו משהו שעיר על הפדחת, ושכל האיברים עובדים באופן סביר, ולפחות כבר אין דינוזאורים עצבניים בגבעות של פתח תקוה. נראה לי.

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על היום שבו הילדים שלך יכריעו: אתה זקן

  1. אשר קשר הגיב:

    מעולה. אותי שואלים אם ראיתי את אלביס מופיע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s