קרב חיטה 7: השנה הלא בצקית שלי

זהו, השלמתי שנה.

קצת קשה להאמין, אבל 12 חודשים חלפו מאז היום שבו החלטתי ללכת, בעידודה המסור של אשתי, על שינוי "קטן" לכמה ימים, שבמסגרתו אפסיק לאכול מוצרי חיטה באשר הם. שלום לכן לחמניות, פיתות, פיצות, פסטות, עוגיות, ופלות וכל אחיותיכן הנאוות. על מה שעבר עלי, בעיקר לאורך התקופה הראשונה, תוכלו לקרוא בלינקים בסוף הפוסט.

אבל הפעם אני רוצה לעסוק בעיקר בהשפעות ארוכות הטווח, אלו שהגיעו רק אחרי חצי שנה ויותר. קראתי לא מעט על הנושא, בין היתר בבלוגים ואתרים שעוסקים בתנועת ה"אנטי-חיטה" וגם הפליאו, שמזכירות להפליא זו את זו. אבל רק כשאתה, עצמך וגופך, מוטל על שולחן המנתחים, אפשר להתרשם באמת מההשפעה. ושוב, כמו שציינתי בעבר – רק על הקישקע שלי לספר ידעתי. אין לי מושג אם התהליך שעברתי יהיה זהה לכל אחד, ומן הסתם התשובה לכך שלילית.

על הירידה במשקל כבר סיפרתי, וגם על המהירות שבה הקיבה ומערכת העיכול איזנו את עצמן והפסיקו לגרום לכאבי תופת – שהיתה הבעיה שבגללה התחלתי בכל הסיפור. זה היה הסיפוק המיידי. תוספת האנרגיה שהגיעה בהמשך, יחד עם ירידה דרמטית ב"קרייבינג" לאוכל, או התקפי רעב, היו בונוסים מצוינים.

את הפוסט הזה אני כותב, עכשיו שאני חושב על זה, אחרי סוג של צום קליל במשך 18 השעות האחרונות, להוציא מים ותה ירוק. מעבר לכך שאני באמת צריך כבר לאכול, אין לו השפעה על מצבי המנטלי, או הרגשי – כפי שהיה בעבר. ניסיון כזה, לפני שנה, היה מייצר מיידית כעס, אגרסיביות, בולמוס – והידרדרות לזלילת כל דבר שנראה באופק, מקרואסון מעופש בן חודש ועד פיתה עם דביבון מת בפנים. אבל יצאנו מעבדות לחירות, וזה הדבר הראשון והמהותי שהגוף שלך מרגיש.

והנה כמה השפעות ארוכות טווח, חלקן מוזרות מאוד, אבל אני נשבע לכם בזאפה שכולן אמת.

שיווי משקל. שאלה שתישמע טיפשית: האם אתם יכולים לגרוב גרביים בעמידה, מבלי להיאחז או להישען על משהו? עבורי, התשובה הזו לפני שנה היתה – ממש לא. היה לי שיווי משקל שברירי. ולפתע, לפני מספר חודשים, שמתי לב שהוא השתפר. פחות משקל, יותר הליכות, וגם משהו צלול יותר בראש – ואני מצליח לעמוד על רגל אחת, לעשות תרגילים, להתמתח – משונה מאוד. כאילו גוף שגילה לעצמו עשרות שרירים קטנים של שיווי משקל שהיו חבויים עד כה.

כאבי פרקים. לפני כשנה וחצי הלכתי לרופא מומחה, בעקבות כאבים כרוניים בברכיים ובשוקיים שמנעו ממני למשל לשבת ב"ישיבה מזרחית" ובעוד תנוחות. הרופא המומחה הסביר לי שאפשר להזריק, ולעשות במקרה שזה מחמיר ניתוח, וכו'. חזרתי הביתה מדוכא וזללתי משהו בפיתה. והנה משהו מדהים: כל הכאבים האלה – נעלמו. אני כותב את המילים האלה, ורק ליתר ביטחון מניח את אחת מרגליי בפיסוק על השנייה, ואז מותח ומותח –אבל הכאב לא בא. הוא התפייד לו, אי שם לעולם הבלתי מוסבר של התזונה.

צלילות. יש מושג שאנשי האנטי-חיטה מכנים brain fog, הערפיליות הזו שבה המוח שלך פועל תחת השפעה בצקית כבדה. הנה וידוי: פעם הייתי חסיד גדול של ארוחת צהריים דשנה, רצוי בלאפה. הייתי חוזר אחריה לעבודה, ובשעתיים לאחר מכן תפקדתי כסוג של זומבי. מנומנם, מבין בערך חצי ממה שמדברים אלי, מתקשה להתרכז. היום, גם אחרי ארוחות גדולות יחסית, הדבר הזה פשוט לא חוזר יותר. מת, אי שם בשדות החיטה הנצחיים.

שינה טובה. ישן כמו כלב, חלומות מורכבים יותר משהיו לי אי פעם. ממש, אפשר לומר שעברתי לסגנון מעורב של דייויד לינץ' ופיטר ג'קסון, עם טונות של CGI ודמויות מרתקות – וגם, למרבה הפלא, לא חלומות שהם סיוטיים באופיים אלא חיוביים. השינה עמוקה יותר, טובה יותר, ואני משתדל להעניק לעצמי 7 שעות רצופות. תענוג.

הדבר המרכזי שלמדתי בשנה האחרונה היא שאתה יכול לשנות סגנון חיים בכל גיל, ואם המוטיבציה שלך חזקה מספיק, גם לחולל שינוי מהותי בדרך שבה אתה רואה את העולם. ביחס שלך למשפחה, לשעות הפנאי, לגוף שלך.

אף פעם לא מאוחר. ועדיין, משום מה, "מחר" זה תמיד מאוחר מדי.

הפוסטים הקודמים בהרפתקאת החיטה שלי:

קרב חיטה 1

קרב חיטה 2

קרב חיטה 3

קרב חיטה 4

קרב חיטה 5

קרב חיטה 6

 

אודות shaatuk

Journalist, atheist, fatalist and optimist
פוסט זה פורסם בקטגוריה בטן של חיטה, החיים, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s